הליכת הבוקר עבורי היא זמן נפלא להרהורים ותובנות.
הבוקר חשבתי לעצמי מי האנשים שהכי מדויק לי לעבוד איתם, והבנתי משהו... רוב האנשים
שמגיעים אלי, או שרוכשים את המוצרים שלי עברו כבר תהליך אחד או יותר של התפתחות
אישית. אבל... או שמשהו לא עבד להם, או שהם רצו יותר...
יותר לגלות "מפלאי התודעה" וההשפעה שלה על חייהם, (או במילים אחרות איך לעבוד עם
התודעה כדי לשפר את החיים),
יותר איכות חיים,
יותר ממה שאין להם עדיין (סיפוק, תחושת הגשמה, דיוק של מה הם רוצים, זוגיות, הצלחה בתחום מסוים, יציאה מלופ מסוים וכד')...
ומכאן הבנתי משהו שיכול להיות ממש חשוב עבורך.
כולנו, או לפחות רובנו, עושים המון דברים כדי לשפר את איכות חיינו, כדי לחיות יותר בגדול...
חלק מאיתנו מרגישים ש"עשיתי הכל", אז למה המציאות שלי לא משתנה...?
ואז ראיתי את חתיכת הפאזל החסרה: פחות חשוב ה"מה" ויותר חשוב האיך...
לפני שאתן דוגמאות, אזכיר שהאיך קשור בעיקר למצב התודעה שלנו, לגישה שאנחנו ניגשים
איתה לכל עשייה והקץ' הגדול הוא - שאנחנו לא תמיד מודעים למצב התודעה ולגישה שלנו.
לעיתים על פני השטח נראה שהכל כשורה, בלי שאנחנו יודעים מה החסם בתת המודע.
דוגמאות:
הגיע אלי בחור שמאד רצה זוגיות.
הוא באמת עשה הכל - ביקש מחברים שיעזרו לו להכיר, היה בחוגים חברתיים שהיוו עבורו גם
פלטפורמה להיכרות, ניסה באתרים ובהחלט יצא לדייטים.
כשדייט אחרי דייט היה נחמד, אך הדברים לא התפתחו לקשר, הוא הסיק מסקנה מסוימת - נשים
אוהבות גברים גבוהים.
הוא מעולם לא חקר את המסקנה הזאת, אלא להיפך, כל כך היה משוכנע שכך הדבר, שהמסקנה
הפכה לאמונה וניהלה את את הסיטואציה, שוב ושוב ושוב...
כל מה שעשה כדי להכיר היה נכון, אך לא קידם אותו. ברגע ששינה את האיך - דרך ההסתכלות
שלו על מערכת יחסים, הדברים קרו בקלות.
בחור נוסף שרצה ליצור זוגיות, היה לחוץ מאד על העניין. הוא שם לעצמו דד ליין אותו הוא לא יכול
לעבור...
הוא יצא לדייטים, אך לא התקדם.
כשנפגשנו, האנרגיה שהיתה הכי נוכחת בכל הסיפור היתה של ייאוש. הדד ליין מתקרב, ולא רק
שאין זוגיות שנראית באופק, זה אפילו לא מגיע לדייט שלישי.
איך יכול להיות דייט שלישי כשהפוקוס הוא על "זה חייב לקרות" במקום על לנסות להכיר, לחפש
ערכים משותפים, מטרות משותפות, תחומי עניין, משיכה וכד'...
רק כשהיה מוכן לשחרר את הדד ליין (למרות שזה ממש לא היה קל לו), הוא יכל להסתכל על כל
דייט כאופציה להיכרות ולמערכת יחסים.
אשה שרצתה זוגיות פרק ב', הגיעה אלי עם המטרה הזו.
הילדים גדלו, היא השקיעה את כל חייה בבית, במשפחה, בעבודה ובגידול הילדים.
היא עבדה משרה מלאה בבית ומחוץ לבית.
כשהקן התרוקן, היא הרגישה כאילו נפלה לתהום... אין למי לדאוג, היא יכולה לבחור מה בא לה
לעשות, אין אף אחד שתלוי בה.
זה היה מוזר וכואב, ומכאן הרגישה שהגיע הזמן לזוגיות.
מה שהיא לא לקחה בחשבון, שבכל השנים שהקדישה את עצמה לבית, למשפחה ולעבודה, היא
כמעט שכחה מי היא...
מה היא רוצה? מה היא אוהבת? מה החלומות שלה?
כשנגעה בשאלות האלה פתאום גילתה שלחפש זוגיות עכשיו זה מנגנון ההישרדות שלה, זה הצורך
לממש את "יעודה" בעשרים פלוס שנים האחרונות כדואגת, מגוננת, ומטפלת במישהו... ולא מה
שהיא באמת רוצה.
היא בחרה ללמוד ליהנות מהלבד, לנצל את הזמן להתחבר לעצמה מחדש דרך השאלות שעלו בה
וכשהתחילה לעשות בשביל עצמה, הזוגיות הנכונה הגיעה.
פגשתי בעלת עסק שכבר שנים מדשדשת פחות או יותר באותו מקום.
היא באמת עשתה הרבה כדי להצליח.
לקחה את מיטב היועצים העסקיים, עבדה מהבוקר עד הלילה, ניסתה טכניקות שונות, אך לא ממש
הצליחה להתקדם.
כביכול, היא עשתה את כל הפעולות הנכונות כדי לקדם את העסק, אך היא לא שמה לב שהיא
מדברת בשפה של הישרדות, עם כל הוצאה שמגיעה היא נחרדת וה"גלגלים" במוח רצים, איך היא
תשלם את זה.
במקום לראות את הייעוצים שהיא לקחה ואת הספקים שלה כהשקעה בנכסים, היא הסתכלה על
חשבון הבנק בחוסר אונים, לחוצה מכך שהיא שוב צריכה להוציא כסף...
היא קיוותה כל פעם שהפעם זה יצליח, אך הפחדים שרצו לה בראש היו שהיא שוב משקיעה כסף
ושוב זה לא יצליח...
זו היתה הדרך הבטוחה להמשיך לשכפל את העבר, למרות שעל פניו עשתה את הדברים הנכונים...
אני יודעת שקשה לתפוש את זה ולפעמים זה אפילו ממש מכעיס להבין שבסופו של דבר, כל מה
שקורה בחוץ הוא השתקפות של מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
זה קשה, כי ההבנה של זה מכריחה אותנו לוותר על הרעיון שמישהו עשה לנו משהו, או שמישהו
אשם במצב שנקלענו אליו...
אגב, גם אנחנו לא אשמים, כי על 95% מהפעולות שלנו אחראי תת המודע שמאחסן את כל
החוויות שחווינו, הרגשות שהרגשנו, הדברים שאמרו לנו, אמונות ששתלו במוחנו ועוד... אבל, למרות
שאנחנו לא אשמים במצב, אנחנו אחראים על המצב, כי רק אנחנו אלה שיכולים לשנות את
הדברים.
וזו גם הבשורה הטובה...
לא משנה מה המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו, בכל רגע נתון יש אפשרות לשנות את זה.
ההבנה שברגע הזה אנחנו חיים את ההשתקפות שיצרנו בעבר (דרך האמונות, המחשבות, המילים,
המעשים והרגשות שלנו), נותנת לנו אפשרות ברגע זה לשתול ולטפח זרעים אחרים שישתקפו
אלינו כמציאות אחרת.
אז בהחלט חשוב לעשות, אבל כדי שזה לא יהיה לשים פול גז בניוטרל, חשוב לשים דגש על האיך
עושים את הדברים.
אם עשיתם משהו והוא לא עבד, אם זה מרגיש תקוע, אם זה גוזל מכם יותר מדי אנרגיה, זה הזמן
לא לוותר, אלא לבחון מחדש את האיך...
ברוב הפעמים מדובר בפיין טיונינג שעושה הבדל גדול.
שלך,
יעל
נ.ב.
בחרתי את התמונה הזאת מתוך השראה של אברהם לינקולן.
שאלו את אברהם לינקולן, מה היה עושה אם היו לו 8 שעות לכרות עץ.
תשובתו היתה שהוא היה מקדיש 6 מהן כדי להשחיז את הגרזן.
זה בדיוק זה.
אפשר לעשות את אותם הדברים שוב ושוב ושוב, או להשקיע בכלי שיכול לקצר את הדרך ולהקל
על החיים.
אולי יעניין אותך:
המדריך לאהבה עצמית - הספר שיעזור לך להכיר את עצמך לעומק ולשפר את מערכת היחסים שלך עם עצמך - לרכישה לחצו כאן
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - מהווה ספר המשך למדריך לאהבה עצמית ומתמקד במערכת היחסים שלנו עם האגו - לרכישה לחצו כאן
רוצה לבדוק את האפשרות לתהליך אימון? זה הזמן להרים את הטלפון ולחייג אלי 054-4923833
זה הזמן לאהוב את עצמך יותר - תהליך חוויתי ועוצמתי הכולל ליווי אישי למשך 3 חודשים - לפרטים לחצו כאן
לקוחות מספרים - להתרשמות מחוויות של לקוחות לחצו כאן