סוגרת שנה...

כשהתחלתי את המסע, לא האמנתי שאגיע לשנה - למרות שהאורטופד הראשון שאבחן אותי אמר

שזה ייקח בין שנתיים לשבע שנים.

והנה... עברה שנה.

זה התחיל בוקר אחד, כשהחיים שלי מלאים בעשייה, בתרגילים של התפתחות אישית ובאהבה לחיים. 

קמתי עם כאבי תופת בידיים - כאב שמעולם לא יכולתי אפילו לדמיין. 

אני יודעת שיש לי רגישות לקרינה, שאני מחזיקה הרבה יותר מדי את הטלפון הנייד, והנחתי שהכאב המטורף הזה הוא תוצאה ישירה.

ניקיתי את הסביבה שלי מקרינה, החלפתי את האלחוטי בחוטי, חתכתי את הזמן עם הטלפון, קניתי

קריסטלים שהמליצו לי - שסופחים קרינה (מה שבמבט לאחור רק העצים את הקרינה סביבי) ו...

המצב רק הלך והתדרדר...

קיבלתי אבחנה ראשונה - מקרה נדיר של שתי כתפיים קפואות. (ברוב המקרים זה קורה רק באחת).

מיליון רופאים שכולם כפה אחד אומרים שהם לא ראו מקרה כמוני ומצב כזה.

עוברת מלא טיפולים: מסז', פלדנקרייז, דיקור, שיאצו, טווינה - והמצב מתדרדר. יכולה להזיז את הידיים בערך 10 ס"מ קדימה וזהו...

מתאימים את המקרר שהכל יהיה נמוך, את ארון הבגדים ועוד ועוד... 

לא יכולה לנהוג, צריכה עזרה להתלבש, שותה עם קש כי לא יכולה להחזיק את הכוס ועוד.

נפש חופשיה ועצמאית שהפכה להיות כלואה בתוך הגוף.

אני יודעת שהיה לי הרבה על הכתפיים בשנתיים האחרונות, אבל להגיע למצב הזה?

ואז מומחה עמוד שדרה, MRI, CT, צילומים ו...

סוף סוף, אחרי מעל לחצי שנה יש אבחנה:

שתי כתפיים קפואות.

שני בלטים בצוואר.

שתי פריצות דיסק בצוואר.

הלכתי על כל הקופה...

עושה הרבה עבודת מודעות, מתחילה פיזיותרפיה וכאן מתחיל השיפור...

רגע של אושר - הצלחתי להרים את הידיים (עם הרבה מאמץ וכאב, אך זה קורה)...

אבל... עם כל ה"טוב" הזה, הגיע עוד יותר טוב... הרבה טוב...

אם פעם לא הרגשתי נוח לבקש עזרה - עכשיו אני חייבת לבקש. (אפילו לפעמים מאנשים זרים).

הפרופורציות משתנות. 

האמונה מתעצמת. 

השיפוט לגבי דברים מצטמצם. 

ההחלטה להסתכל על זה כזה מה שזה, לא יותר ולא פחות. לא לתת לזה פרשנויות, לא לחשוב

מה, אם, מתי... אלא פשוט לאפשר לעצמי להיות בתוך זה ולחוות את הגרסה ה"מוגבלת" שלי - 

שלא הכרתי.

למדתי לפרגן לעצמי בענק - כל כך הרבה טיפולים נתתי לעצמי השנה - שאין מצב שזה היה

קורה במצב של בריאות - זה אחד השיעורים הגדולים, למרות שגם לפני פרגנתי לעצמי - אבל 

אחרת. 

לתת לעצמי יותר זמן - ולטייל.

במקביל, אמא שלי שברה את הכתף, ואני שם, נוכחת, מסתכלת ולא יכולה לעזור בכלום (לא 

קטע פשוט אבל גם מתנה - להבין את הגבולות שלי ולעמוד בהם).

ובקרוב אסע לחודש שלם להונגריה, לטיפולים במים, ועל הדרך אקח שם סדנה של קונסטלציה

משפחתית (בעקבות הסדרה "האני האחרת" - מומלץ).

בחודשים האחרונים, ללא ספק אני חווה התקדמות, אך הדרך עוד ארוכה עד שאחזור לעשות את 

כל מה שעשיתי קודם.

בינתיים אני לומדת טריטוריות חדשות בעצמי ובחיים שלי. 

לפני חודש ניסיתי לחזור לביודנסה. זה לא עבד.

אני לא יכולה לתת ידיים במעגל - כי הידיים שלי לא זזות לצדדים, ובכלל, קשה מאד לרקוד 

כשהידיים לא ממש עובדות. 

זה היה מתסכל. אך זה חלק מהעניין - ללמוד לקבל את הדברים ולדעת שהכל לטובה.

זו לא קלישאה. הקושי קיים, אך גם המתנות קיימות, וברור לי שיום אחד יהיה ערך למה שאני 

לומדת עכשיו במסע הזה.

יש נפילות במסע הזה. אבל הרבה יותר חיזוקים מעצמי על הגישה שלי, ההתמודדות, הלמידה

לאורך הדרך, וההתפתחות האישית. 

וזו גם הסיבה שהחלטתי לשתף ככה בסיפור שלי.

כולנו חווים אתגרים - כי זו מהות החיים, לאתגר אותנו ולאפשר לנו להתפתח. 

השאלה מה אנחנו עושים איתם, איך אנחנו תופשים אותם, ומה הגישה שלנו לגבי החיים. 

פגשתי לפני חודשיים מישהי שניסתה לשכנע אותי שהיא קורבן של החיים. היה איזה אירוע

לפני הרבה שנים שהשאיר אותה עם אמונות לגבי עצמה. 

היא ידעה שהיא יכולה לעבוד על לשנות את האמונות האלה, אך היא בחרה להחזיק בהן, כי 

הן נתנו לה "תירוץ" לחוות את החיים כלוזרית. כמישהי שלא צריכה לקחת אחריות, לא צריכה

להתמודד, לא להתאמץ, אלא פשוט להכריז שהחיים הם כאלה.

זה בסדר גמור שזו הבחירה שלה, אם היא רק לא היתה סובלת ממנה ומבזבזת שנים על לחיות

בכעס, תסכול, נחיתות וכד'.

הבטחתי לה שיש אפשרות אחרת, אך כדי שהיא תקרה - היא זו שצריכה לבחור באפשרות הזאת,

זה משהו שאף אחד לא יוכל לעשות בשבילה. 

היא בחרה את המוכר והמבאס (תיאור שלה).

זה לא משנה מה בחרנו לפני דקה, בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור שוב ואם צריך, לשנות את

מה שבחרנו לפני... העיקר הוא להבין שהכוח הוא בידינו. 

אנחנו יכולים לשנות את החיים שלנו, אם נשנה את הגישה אליהם. 

נבראנו בצלמו של הבורא, וכמוהו... יש לנו אפשרות לברוא וליצור את החיים שאנחנו רוצים.

למי שיצא/יוצא בקרוב לחופשת קיץ,

חופשה נעימה. 

נשתמע בקרוב,

יעל

אולי יעניין אותך:

המדריך לאהבה עצמית - ספר הדגל שמדבר על מערכת היחסים שלנו עם עצמנו והחשיבות העצומה שיש לה בחיים שלנו - נשארו קצת יותר מ - 50 ספרים. המלאי לא יתחדש עד ינואר.

להזמנה לחצו כאן!

מי האויב הכי גדול שלך - סוג של ספר המשך שמדבר על מערכת היחסים שלנו עם האגו ואיך להפוך לחבר ולא ל"אויב". להזמנה לחצו כאן! 

מועדון המגשימים - בוחרים לחיות בגדול - המועדון בו אנחנו לומדים ומתרגלים תכנים של הגשמה ויצירת מציאות רצויה בעיקר ע"פ תורתו של נוויל גודארד. 
לפרטים והצטרפות לחצו כאן!