זה קרה לפני כמה ימים. נורא מיהרתי לצאת לפגישה והיה לי טלפון...
במקום לדחות את השיחה ולחזור יותר מאוחר למי שהתקשר, עניתי.
זו הייתה שיחה בת כמה דקות בלבד, אך כשממהרים זה נראה כמו נצח....
פנה אלי אדם מקסים שכביכול ביקש עזרה.
למה כביכול? כי הוא לא באמת רצה עזרה, אלא משהו אחר... ובקשת העזרה הייתה רק מניפולציה להשיג את מה שבאמת רצה.
האמת, אם נחשוב על הדברים, כולנו נתקלים במניפולציה כזו או אחרת כמעט ברמה היומית ובכל זאת, משהו כאן מאד הסעיר אותי....
מעבר לכסף שירד לטמיון (ומדובר בסכום לא מבוטל), מעבר לזמן שהשקעתי, התחושה הזאת של לתת אמון במישהו ובסוף הוא "יורק לך בפרצוף", היא הכאב האמיתי.
יום אחרי שהבנתי ש"עקצו" אותי והסיפור עדיין הולך איתי ומרגיז אותי אמרתי לעצמי:
יש לך כלים, השתמשי בהם...
באותו רגע עצרתי את הכעס ואת כל ה"ברכות" שרציתי לאחל לאותו אדם, ושאלתי את עצמי שאלה אחת:
מה היה טוב בכל הסיטואציה הזאת???
כמובן, התשובה הראשונה הייתה התנגדות ועדיין כעס על כך שניצלו את האמון שנתתי ועבדו עלי.
אז שאלתי שוב: מה היה טוב בכל הסיטואציה הזאת?
ושוב ושוב ושוב...
והדברים התחילו לעלות...
ניתנה לי הזדמנות להתאמן על חמלה, על לא לקחת דברים באופן אישי (דון מיגל רואיס, מסביר בספרו הנפלא "ארבע ההסכמות" למה שום דבר הוא בעצם לא אישי), לשפר את דרך ההתנהלות שלי - לא לענות לטלפונים כשאני ממהרת, לחשוב על הדברים לפני שאני נותנת תשובה או זורמת עם רעיונות של מישהו אחר, לתרגל סליחה, לשמור על הגבולות ועל הערכים שלי - גם כלפי עצמי, ללמוד מטעויות ועוד...
כשראיתי כמה דברים דברים טובים קיבלתי מהסיטואציה שתורמים להתפתחות האישית שלי, בירכתי את אותו אדם, למרות שבשום מקרה לא הייתי פועלת כמוהו ואני עדיין לא מקבלת התנהגות שכזו.
זה לא אומר שמידי פעם לא צצו השדים הקטנים של הכעס, שרצו להילחם על הצדק, אך זה אומר, שיש לי כלים להשתמש בהם כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב וזו האחריות הראשונה שיש לי כלפי עצמי.
לא תמיד כיף להתמודד עם הדברים שנכנסים לחיינו ולהתמודד עם עצמנו מתמודדים עם הדברים שנכנסים לחיינו, אך כיף גדול זה לדעת שגם אם אנחנו לא יכולים לשנות את הסיטואציה עצמה, אנחנו יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו לגביה ולגרום לעצמנו להרגיש טוב... השאר, כבר יסתדר...
יום מצוין :)