"את לא צריכה את יוסי, מה שאת צריכה, זה לדבר עם אלי"...
זה המשפט הקצר שגרם לי לצאת למסע אישי... קצר אמנם, אבל עדיין מסע...
בשנה האחרונה גיליתי שככל שהתודעה שלנו מפותחת יותר, כך אנחנו נתקלים ביותר הזדמנויות... וזה לא בגלל שאין מספיק הזדמנויות לכולם. הזדמנויות יש תמיד, בכל זמן ובכל מקום... רק שלרוב, אנחנו לא רואים אותן, וכשאנחנו רואים, אנחנו לא מתייחסים אליהן כהזדמנויות, אלא בעיקר בלמה לא. למה לא עכשיו, למה אני לא יכולה, למה זה לא בשבילי, למה אני לא אצליח, למה אין לי כסף וכו'... ככל שאנחנו עובדים על לפתח את התודעה שלנו, אנחנו מתחילים לזהות יותר מצבים כהזדמנויות ובמקום להתעסק בלמה לא, אנחנו מתחילים להתמקד בלמה כן ובאיך אני יכולה לאמץ את ההזדמנות, למרות התנאים שאני נמצאת בהם.
לאחרונה החלטתי שאני רוצה להתייעץ עם מישהו מקצועי, או אפילו לקחת ליווי, לגבי תחום מסוים בעסק שלי, שלא הצלחתי לפתח כמו שרציתי.
ידעתי שאני לא רוצה להתעסק רק במספרים או במשימות, אלא משהו אחר... שלא ידעתי להגדיר מהו בדיוק.
יצאתי למסע חיפוש, במהלכו נפגשתי עם מנהל הבנק הקודם שהיה לי, כי אני מעריכה את דעתו, העליתי את הנושא בקבוצת המסטרמיינד שלי וערכתי רשימה של ארבעה אנשים שרציתי לדבר איתם, כדי לבדוק אפשרות של עבודה משותפת.
הראשון, שלח "שליח מטעמו", שהגיב להודעה שלי כמעט שלושה שבועות אחרי שפניתי אליו - ירד מהפרק.
השני, חמד של בחור, אבל ממש לא מדויק למה שאני מחפשת... - הוקפא בינתיים.
לפני שהספקתי לדבר עם השלישי והרביעי, יצא לי לדבר עם אורית - חברה, יזמת בכל רמח אבריה, מלאת קשרים, ידע וניסיון.
בחודש הבא נשתתף בסדנה של יוסי גינסבורג - האיש שהלך לאיבוד באמזונס וכתב את "בחזרה מיטואיצ'י", שתעסוק בחוקי הג'ונגל.
התקשרתי לאורית כדי לברר איתה אם יוסי הוא "האיש שלי"... היא שאלה מה בדיוק אני מחפשת וכשאמרתי לה, היא ענתה: "את לא צריכה את יוסי, מה שאת צריכה זה לדבר עם אלי... בסוף החודש יש מפגש אצלו, רוצה לבוא"?
כן!!! אמר לי קול פנימי, בטח שאני רוצה לבוא!!! (הזדמנות, לא?)
היו לי מלא שאלות בראש, איך, מתי, האם בכלל הוא יסכים שאצטרף, איפה ישנים, למי מודיעים, כמה זה יעלה, איך אני
עושה את זה עכשיו... הנחתי את כולם בצד, לאחר כך. ידעתי רק דבר אחד, אני תופסת את ההזדמנות בשתי ידיים...
אני נוסעת לגאורגיה...
החלטתי שאני נוסעת לבד. עברו כמה ימים וגיליתי שעוד 3 אנשים שאני מכירה, פרט לאורית נוסעים. מסתבר, שבאופן טבעי ומהמם, כאילו היה בינינו הסכם בלתי מדובר, החלטנו שכל אחד נוסע לבד, (פרט לשניים שהם "תאומים סיאמים")... כולנו נוסעים לנסיעת עבודה, כל אחד מאתנו רוצה להתמקד בעסק שלו ובעיבוד והטמעה של מה שנלמד אצל אלי, ולכן כל אחד ינהל את עצמו, בלי להיות קשור לאחרים.
כמובן שנפגש אצל אלי ואולי לאיזה ארוחה נחמדה יחד, אבל הרעיון הוא שכל אחד חופשי להחליט מה נכון לו.
אני יוצאת ראשונה מהארץ. החלטתי שאם אני כבר נוסעת לגאורגיה, אתן לעצמי יומיים חופש לפני המפגש המדובר, ויומיים אחרי, (כשביניהם מתוכננת לי פגישה נוספת).
בתחילה לקחתי את המלון אליו יגיעו 3 מהחברים. ואז החלטתי לשנות....
אותם חברים נוסעים לגאורגיה כל כמה חודשים, הם כבר מכירים את גאורגיה ולכן, מתארחים במרחק מה ממרכז העיר.
מכיוון שלי זו הפעם הראשונה, הבנתי שנכון יותר יהיה לשהות במרכז העיר ולנצל את היומיים הראשונים להיכרות עם המקום ול"ניקוי ראש".
התכתבתי עם אלי ומאד שמחתי שהוא אישר את בואי (למרות שזה אירוע סגור לתלמידים ותיקים שלו). הזמנתי כרטיס טיסה ומלו ופתאום התחילו קצת פרפרים...
אמנם עשיתי "טירונות" בנסיעות לבד לחו"ל, כשלמדתי בארה"ב, אבל בכל זאת, גאורגיה זה משהו אחר....
זו מדינה שרק בשנים האחרונות נהנית מתיירות נכנסת. בהרבה מקומות לא דוברים אנגלית, אין לי שום מושג לגבי המנטליות, התחבורה הציבורית ובכלל... ההתנהלות... (למשל, גיליתי לאורך החיפושים אחר בית מלון, שבהרבה מאד בתי מלון, אין מעלית. חלק רוצים תשלום במזומן, ורק בכסף גאורגי ועוד)...
אז, צעד ראשון במסע הושלם - ההחלטה.
החלטתי לצאת מאזור הנוחות, לנסוע למדינה אחרת כדי ללמוד מהאדם שיכול לעזור לי להגיע למקום שבו אני רוצה להיות.
בפעם הראשונה שהרגשתי כך והלכתי אחרי הלב, נסעתי לצד השני של העולם (ארה"ב), עכשיו, לשמחתי זה קל"ב.
צעד שני במסע - ההכנות:
הכנה רגשית - יש. אני מוכנה לצאת למסע הזה, למרות שקצת מלחיץ להתארח אצל איש (מקסים), שאני לא מכירה, והשאר מרגישים אצלו בבית.
הכנה מנטלית - יש. נכון, עדיין יש קצת פרפרים... אבל פרפרים זה נהדר... זה מראה לי שהסכמתי למתוח את הגבולות של עצמי ואני יודעת שהולך להיות מעולה!!!
הכנה פיזית - יש עוד הרבה עבודה.... אני הולכת להכיר את העסק שלי מחדש. אני כל כך רוצה לבוא מוכנה ולהרחיב את
הפרספקטיבה שלי לגבי העסק, שאני ממש מפרקת ומרכיבה אותו מחדש, רק כדי להכיר אותו (ואותי) יותר...
החלק הבא במסע, יהיה התובנות משלב ההכנה...
נשתמע בקרוב...
חג שמח