החלטתי לצאת לחופשה לבד.
לא! לא בגלל שלא היה לי עם מי לנסוע. ברגע ששיתפתי את האנשים הקרובים לי, לפחות שלושה אנשים קפצו ואמרו שהם מצטרפים אלי.
סירבתי בנימוס.
מטרת החופשה לבלות זמן עם עצמי, להכיר את עצמי מחדש, לדייק בלייזר מה אני רוצה, איך אני מרגישה, לראות איך אני משתנה ולבחון מה מתאים ונכון לי עכשיו, כמי שאני היום.
האמת, הכל התחיל לפני 14 שנים, כשנתתי למתאמנת שלי משימה לצאת לבד לחופשה.
המטרה הייתה "לנקות את הראש מרעשי הסביבה והשגרה", כדי שאפשר יהיה "לחשב מסלול מחדש".
היא הייתה אמיצה ו"קפצה" למים העמוקים, למרות שזה לא היה קל בהתחלה...
לימדו אותנו ואפילו די "תכנתו" אותנו, שלבד זה לא טוב.
לבד זה של לוזרים, של מי שאין לו עם מי להיות, אם לבד - עדיף כבר להישאר בבית (שאף אחד לא ידע שאנחנו לבד), ואולי אפילו קצת לרחם על עצמנו...
נדיר שאנשים מתייחסים ללבד כאל בחירה. ומעט מאד אנשים יודו (אפילו בפני עצמם), שהם מרגישים לבד אפילו במערכות היחסים שלהם, (כי בכל זאת, זה נראה יותר טוב לא להיות לבד)...
בכל אופן, אני בכל תחילת שנה עושה רשימה של עד 100 מטרות שאני רוצה להגשים השנה, ואחת מהן, שהולכת איתי כבר כמה שנים, אך מעולם לא התממשה, הייתה לצאת לחופשה לבד.
ביום שלישי השבוע, תוך כדי עבודה, פתאום בא לי לחפש איזה דיל נחמד...
לא התכוונתי לצאת עכשיו לחופשה, אלא רק "לבדוק" מה קורה.
ביום ראשון הקרוב התבטל לי אימון, שלא הייתי משנה אותו בעצמי וגם מצאתי דיל די נחמד... רק שזה לסוף השבוע הזה!!!
וואו... זה קרוב, הרגשתי רטט פתאום.
אמנם טסתי לחו"ל המון פעמים לבד, במיוחד לארה"ב, אך תמיד הלכתי אל... נפגשתי עם...
כשלמדתי בארה"ב, חוויתי כל כך הרבה דברים חדשים, מטורפים, מרחיקי לכת, ו... אין לי עוד מילים לתאר... שבמשך שנתיים, איבדתי לחלוטין את אזור הנוחות שהיה לי ומשהו חדש ומדהים קרה... היה לי נוח וכיף להיות בלי "אזור נוחות".
חזרתי לפני כמעט 9 שנים ולאט לאט בניתי לי אזור נוחות חדש, שהתחיל לגרום לי להגביל את עצמי... זה ממש לא מה שאני רוצה...
החלטתי להזמין את החופשה.
אז כן, עלו לי כמה מחשבות "מפחידות", זוכרים, מאלה שתוכנתנו אליהן...
"בטח יסתכלו עלי שירדתי לבד לארוחת בוקר".... - נו באמת, שיסתכלו... אין לי שליטה על מבטים של אחרים ומכיוון שהכל זה השתקפויות, אם אני ארגיש בנוח, זה לא ייראה שונה לאף אחד.
"אני מגיעה כמה שעות לפני קבלת החדר. מה יהיה"? - יהיה מה שאחליט שיהיה... אם אחליט לטייל, אצא לטייל. אם אחליט לשבת בבית קפה, אשב בבית קפה, אם אחליט על אטרקציה כזאת או אחרת, זה מה שיהיה... הכל פתוח ואפשרי...
"ואם הכספת בחדר לא תתאים למחשב" (כבר קרה לי שהמחשב לא נכנס לכספת) - אז אקח אותו על הגב... זו לא הפעם הראשונה שאני סוחבת את הבית על הגב בטיוליי וכנראה גם לא תהיה הפעם האחרונה...
"ומה עם ההוצאה הלא מתוכננת הזאת. בכל זאת, כשנוסעים בשניים זה מוזיל עלויות" - תחכי להכנסה לא מתוכננת, חייכתי לעצמי...
המטרה היא להיות לבד, כבדי את עצמך, והגשימי אותה...
זו פחות או יותר השיחה הקצרה שניהלתי לי בראש, עד שהוצאתי את כרטיס האשראי מהארנק, וסגרתי את החופשה.
אני לוקחת ספר חדש, מחברת, בלוק ציור וטושים - ליצירת לוח חזון, את החזון הכתוב שלי, פנקס התובנות והתודות, מחשב - כדי להתקדם בספר שאני כותבת וטלפון, שיהיה על שקט... והולכת לבלות זמן איכות עם עצמי, רחוקה מהשגרה ומהאזור שהפך לאזור הנוחות...
מה בתוכנית? אין תכנית.
איך יהיה? יהיה מצוין, כי מה שלא יהיה, זה יעזור לי לראות את עצמי בפרספקטיבה אחרת, להרחיב את הגבולות שלי, ולצמוח...
תוך כדי, או אולי כשאחזור, אשתף אותך בפרק הבא...
דבר אחד ברור לי, שהחופשה הזו, מעבר למה שיהיה בה, היא חופש אמיתי. כי לא משנה מה אעשה בחופשה, אם רק אהיה על החוף כל היום, אכתוב, אטייל, אלך לאטרקציות וכו'... החופש הוא בבחירה, לעשות את מה שאני באמת רוצה (לצאת לחופשה לבד), למרות הפחד/אי הנוחות, למרות הקולות שבפנים, ולמרות הדעות של האחרים. החופש להיות חופשי, וללכת בדרך שאני רוצה.
אז... הלכתי להתארגן.
נשתמע בקרוב :).
נ.ב.
אני מזמינה אותך לשתף אותי בתגובות איזה חלומות יש לך שהחלטת להגשים השנה....