לפני כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מבחורה סופר, סופר סופר מודעת...
היא רוצה תהליך ליווי ושיתפה אותי בקושי שהיה לה במשך שנים לייצר זוגיות ועכשיו, כשהיא בזוגיות היא מרגישה שהיא הולכת להרוס את הכל...
לא, זה לא בגלל שהבחור לא מוצא חן בעיניה, להיפך... הוא מאד מוצא חן בעיניה ואם הוא היה מוציא טבעת, היא היתה צועקת, שכל העולם ישמע את ה"כן" שלה... זה משהו אחר שמפריע לה... ההרס העצמי, או החבלה העצמית שתופסת מקום בחייה.
כמובן, שבאופן מודע, היא ממש רוצה שזה יצליח ושהם יחיו באושר ובעושר עד 120.
העניין הוא, שרוב חיינו מתנהלים ברובד הלא מודע ושם הסיפור הוא כבר אחר לגמרי...
שם היא מרגישה פחד, ש"תיכף הוא יגלה מי אני באמת"...
שם היא שרויה באמונה שלא מגיע לה שיהיה לה טוב, שהיא לא יודעת איך מרגיש טוב, היא רגילה רק שדברים מתפקששים.
שם היא זוכרת את כל הכישלונות ואת כל הפעמים שניצלו אותה, עבדו עליה ולא העריכו אותה מספיק.
שם היא מלאה ביקורת!!! בעיקר, ביקורת עצמית.
שם היא חווה מחדש את כל הצלקות שאספה במשך חייה, את כל הדחיות, את כל הפעמים שלא הקשיבו לה, לא ראו אותה, לא כיבדו אותה והיא למדה להאמין שזה מה שמגיע לה.
שם היא מרגישה לא ראויה, לא מספיק, לא שווה...
שם, אין סיכוי שיהיה לה טוב אי פעם ולכן, היא פוחדת שהחלום שהיא חיה בו יהפך לסיוט, אז לפני שהוא ידחה אותה, היא כבר מתרגלת לדחות את עצמה...
זה הצל שלה שהולך איתה.
זה הצל שלה שמתחיל להופיע במערכת היחסים הזאת, במקומה.
זה הצל שלה, שאם לא יחזור למקום הראוי, יקלקל את הכל...
ומה זה הצל הזה? זה העולם הפנימי שיצרה כילדה מכל מה ששמעה סביבה.
כילדים, אין לנו פילטרים שמסננים את המידע שאנחנו שומעים.
אנחנו מקבלים מידע על העולם מהאנשים שסביבנו, מהאנשים שהם משמעותיים בחיינו, אנחנו סומכים עליהם ומאמינים למה ששמענו, פשוטו כמשמעו.
אם ביקרו אותנו, אנחנו מרגישים לא בסדר, לא מספיק.
אם כעסו עלינו, אנחנו מרגישים אשמים.
אם לא הכילו אותנו, תמכו בנו, היו שם בשבילנו, אנחנו מרגישים לא ראויים, לא מספיק וכד'...
ראיתי השבוע את התכנית על מבחן ההורים הגדול.
אחת השאלות שהוצגה לילדים היא איך ההורים מראים כלפיהם אהבה, ואחד הילדים ענה, הם לא מראים.
זה היה קשה לשמוע.
אני בטוחה שההורים האלה אוהבים מאד את ילדיהם, ובכל זאת, מה שעבר לילד זה חוסר אהבה. זו התחושה שהוא גדל עליה, זו האמונה שהוא מטפח.
זה לא עניין של אמת או לא אמת, נכון או לא נכון, זה עניין שכך הפילטרים שלו קלטו וזו הפכה להיות האמונה שלו.
מכיוון שכולנו חווינו והתנסינו בחיים, לכולנו יש גם חלקים שהם צל. חלקים שלא נעימים בהתנהגות שלנו, בדרך הסתכלות שלנו על דברים ובתפישה שלנו את עצמנו ואת העולם. חלקים שמבטאים את הפחדים שלנו, את הפגיעות שלנו, הקושי שלנו להתנהל בעולם.
ככל שחלקי הצל שלנו גדולים יותר, כך הם באים אלינו כהשתקפות בעולם. זה אומר, שיותר ויותר אנשים וסיטואציות ישקפו לנו אותם, ילחצו לנו על הכפתורים ו"יוציאו" מאתנו יותר את החלקים האלה, ולא את החלקים שהם המהות שלנו, החיבור לרוח, לאהבה ולטוהר שהגענו איתו לעולם.
אותה בחורה הרגישה שהיא הולכת להרוס לעצמה וביקשה לעצור את זה לפני שכבר לא תהיה דרך חזרה.
היא הבינה שאף אחד לא יכול להשקיט את הפחדים שלה, פרט לה עצמה.
זה לא משנה מה הבחור יגיד, כמה הוא ירגיע אותה שהוא מחויב, שהוא אוהב, שהוא רואה את המערכת יחסים שלהם כרצינית וכו'... אם היא לא תירגע ותרגיש ראויה, זה רק עניין של זמן עד שמה שקיים בראש שלה, יהפוך למציאות.
יש לנו מערכת יחסים אחת בחיים - עם עצמנו, וכל שאר מערכות היחסים הן השתקפויות של מערכת יחסים זו. ברגע שמבינים איך המנגנון הזה עובד, רואים את הגאונות של היקום הזה ומבינים שהפתרון תמיד נמצא אצלנו...
ואגב, אנחנו לא אמורים להתעלם מהצל הזה בתוכנו, לכעוס עליו, להאשים אותו, או לכעוס על עצמנו... שום דבר מהדברים האלה, לא ישנה את המצב. להיפך, אנחנו צריכים להכיר בו, לקבל אותו כחלק מאתנו שממריץ אותנו להתפתחות ולשינוי ולעשות עבודה שתשאיר אותו בפרופורציות המתאימות לצל ואת המהות שלנו, את מי שאנחנו באמת, בגרסה הכי טובה של עצמנו, תיתן את הבמה הראויה.
תודה לבחורה המקסימה שהעלתה את הנושא שוב לסדר היום ובחרה לעשות עבודה של שינוי.
שלך,
יעל.
אולי יעניין אותך:
המדריך לאהבה עצמית - ספר דיגיטלי
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - ספר
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - ספר דיגיטלי