אתמול היתה שיחה עם חברה, על אהבה עצמית.
אין לי מושג איך הגענו לשם...
היא אמרה לי שזה שיעור שהיא חייבת לעבור. אמרתי, שנראה לי שכולם, ברמה כזו או אחרת, צריכים ללמוד את השיעור הזה וזה שיעור לחיים, לא איזה משהו קטן.
היא אמרה שזה לא מדויק ושהיא פגשה השבוע מישהו בים, שממש הרים משתה של אוכל, הכל היה מאורגן ומסודר יפה והיתה לה תחושה כמה הוא אוהב את עצמו ואיך הוא דואג להרגיש נוח ונעים.
חייכתי. אמרתי שהיא ראתה פן אחד של האדם הזה.
אם יש משהו שהבנתי בענק לאורך השנים זה שאהבה עצמית היא לא יעד, אלא דרך מתמשכת.
אם יש דבר נוסף שהבנתי לגבי אהבה, זה שעבורי אהבה - בכל מערכת יחסים, באה לידי ביטוי בזה שאני אוהבת את עצמי יותר, כאשר אני במערכת היחסים הזו.
מה זה אומר?
שמערכת היחסים מוציאה ממני את הכי טוב שלי וזה מה שגורם לי (וכמובן לצד השני), להרגיש טוב.
הרי כולנו השתקפויות...
כל אדם שאנחנו באינטראקציה איתו, משקף לנו משהו ולכן גם כל אדם מוציא מאתנו דברים אחרים.
אנשים שהם אופטימיים, בתדר גבוה, אנרגטיים, שמגשימים את עצמם מהדהדים את התדרים האלה סביבם. לכן, הסיכוי גדול שאלה האנשים שיקיפו אותם וכמובן, גם להיפך. אנשים מתלוננים, פסימיים, פאסיביים, רוב הסיכויים שימשכו לחייהם אנשים דומים.
עכשיו, אם אדם אופטימי יצור אינטראקציה עם אדם פסימי, יכולות להיות שלוש אפשרויות:
האופטימי ישפיע על הפסימי ויוציא ממנו דברים אחרים מהרגיל.
הפסימי ישפיע על האופטימי ויוציא ממנו דברים אחרים מהרגיל.
או שדרכיהם מיד ייפרדו, כי אין שום בסיס לאינטראקציה.
יש המון הגדרות לאהבה עצמית ואין נכון או לא נכון.
כשאני חושבת על אהבה עצמית, אני חושבת על למצוא את החלק האלוהי שבתוכנו. אותו חלק שפועל מתוך חמלה, קבלה, חסד, אהבה וכד'... אותו חלק שיודע שנוצרנו בצלמו של הבורא ושיש לנו יכולת בריאה ויצירה מעבר למה שאנחנו יכולים לדמיין.
מבחינתי להכיר בחלקים האלה ולתת להם מקום מרכזי בחיינו, זו אהבה עצמית.
כשאותה חברה סיפרה לי על הבחור שפינק את עצמו בארוחת משתה, ידעתי שזה לא אומר כלום על אהבה עצמית.
לפעמים אנחנו באמת מפנקים את עצמנו כי אנחנו מרגישים ראויים וממקום של אהבה, ולעיתים זה יכול לבוא ממקום של פיצוי על חוסר אהבה.
יש מקומות מסוימים בהם אנחנו באמת משקיעים ואוהבים את עצמנו ויש מקומות שאנחנו פחות מצליחים לעשות את זה, למשל: המקומות בהם אנחנו מרצים אחרים, או המקומות בהם אנחנו נותנים לפחד להכניע אותנו לעכב אותנו מלהגשים את עצמנו, או במקרים שדעה של אחרים כל כך משפיעה עלינו, עד שאנחנו מוותרים על החלומות שלנו וכו'...
אני יודעת שאין שחור או לבן, אוהב, או לא אוהב את עצמו (פרט למקרים ממש קיצוניים של חוסר אהבה עצמית), לכל אחד יש את המקומות בהם הוא מרגש יותר אהבה וחיבור לעצמו ויש מקומות שפחות, אך כמו שאמרתי, כשאנחנו מבינים שאהבה עצמית היא מסע ולא יעד שאנחנו צריכים להגיע אליו, אלא דרך שאנחנו הולכים בה לכל אורך החיים האלה, אנחנו מתפתחים, מפתחים מודעות יותר גדולה ויוצרים לעצמנו חיים שבאמת טוב לנו בהם.
חברה שלי הופתעה מעומק הדברים שהגענו אליהם בזמן הקצר שהיה לנו, וגם מפשטות הדברים.
סיימנו את השיחה כי התחיל החוג, אך הגלגלים של שתינו המשיכו לעבוד...
שלך,
יעל.
אולי יעניין אותך:
המדריך לאהבה עצמית - ספר חובה בכל בית, להבנת מערכת היחסים שלנו עם עצמנו
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - ספר המתמקד במערכת היחסים שלנו עם האגו
תהליך אימון אישי - למי שרוצה להגשים משהו שעדיין לא הגיע אליו
זה הזמן לאהוב את עצמך יותר - תהליך ליווי אישי לפיתוח אהבה עצמית