yael-philosof - - (4)
   


תגובות

חזון ואהבה עצמית

27.09.16
 





חזון ואהבה עצמית


היום, כהרגלי, התעוררתי מוקדם, וכמו תמיד התחלתי להריץ בראש את כל המשימות שיש לי לעשות, את הזמן הקצר שנותר לי עד

הנסיעה לחו"ל, ואיך לא... את ההכנות לחג כמובן. 

אך למרות כל המחשבות האלה והעומס שהן יוצרות, החלטתי לפתוח את היום אחרת...

החלטתי שהיום לפני הכל, אני עושה מעשה של אהבה עצמית ויושבת לכתוב את החזון שלי לשנה החדשה....

במשך הרבה שנים אחד הכלים המרכזיים שעבדתי איתם בתהליך ההגשמה, הוא לוח חזון. 

אני כל כך אוהבת את זה, שבזמנו גם העברתי הרבה סדנאות ליצירת לוח חזון ובאופן אישי הוספתי לקיר שלי עוד ועוד ללוחות חזון,

בהתאם למה שרציתי להביא לחיי.

עם השנים, הוספתי ללוחות החזון גם טכניקות נוספות שכוללות כתיבה של החזון עצמו, תמצות החזון לכמה משפטי מפתח עליהם

חזרתי מספר פעמים ביום, שמיעת החזון ועוד.... הכל כדי לחזק את התמונה המנטלית.

היום החלטתי לכתוב את החזון שלי קצת אחרת, ואני אשתף בזה, על מנת לתת כלים ליצירת חזון לשנה החדשה...

אז קודם כל, מי שעדיין לא משתמש בחזון ככלי להגשמה, כדאי לעשות זאת. זה כלי כייפי, זמין, ועוצמתי להתמקד במה שאנחנו רוצים

ולפתח תודעה של הגשמה. 

אבל לפני שאני אשתף קצת בשתי טכניקות שאני נוטה להשתמש בהן ובשלישית שעשיתי היום, אני רוצה לתת כמה עקרונות לכתיבת

חזון:

1. החזון תמיד נכתב בזמן הווה, כאילו מה שאני רוצה כבר נמצא בחיי.

דוגמא:

אני שמחה על המשקל המושלם שלי של X קילו, ועל ההרגשה הטובה שזה נותן לי.

2. חזון לעולם לא מכיל מילות שלילה או חסר.

דוגמא:

השנה אני לא מבקרת או שופטת את עצמי

אלא, השנה אני מקבלת ואוהבת את עצמי כמו שאני. או, אני משקיעה בהתפתחות אישית ושיפור עצמי ורואה/חווה תוצאות נהדרות.

3. חזון הוא לא רצון, אלא הוא משהו הרבה יותר גדול מזה שמכיל בתוכו תשוקה, אמונה, נחישות וכד'....

כאשר אנחנו מגדירים שאנחנו רוצים משהו, אנחנו באים מתודעה של חסר, ולרוב אנחנו ממשיכים לחוות את החסר.

דוגמא:

אני רוצה שיהיה לי יותר... זמן, כסף, כוח, סבלנות, אנרגיה וכד'... כל אלה מבטאים רצון להשיג משהו שחסר לי ועל ידי כך מעצימים את

החסר. כדי לחזק את מה שאני רוצה ולהיות בתודעה של יש, אני אגיד:

אני שמחה שההכנסה שלי גדלה כל חודש.

אני נהנית מזה שאני מנהלת את הזמן שלי ביעילות.

אני מטפלת בגוף שלי ומרגישה מלאת אנרגיה ועוצמה.

אני מתרגלת סבלנות ורואה שיפור מיום ליום. וכד'...

4. בניגוד למטרה שבה אני מגדירה את היעד אליו אני רוצה להגיע ותוך כמה זמן אני רוצה להגיע אליו, כשמדובר בחזון, אני רוצה

לשתף פעולה עם הרוח. זה אומר שאני מצהירה על הכוונה שלי בהצהרה, בכתב, או בעזרת לוח חזון, עושה את הכי טוב שאני יכולה

כדי להגשים את החזון שלי, ומשחררת לרוח את השאר... 

אני לא עומדת עם סטופר וגם לא מנסה לשלוט בדרך בה הדברים יקרו. 

חזון חייב לבוא עם אמונה ותחושת וודאות שהדברים קורים, גם אם לא ברור לי עדיין איך ומתי. 

5. הכרת תודה חייבת להיות חלק מהחזון. 

כאשר אני כותבת חזון, הוא מלא בהצהרות של הכרת תודה, כאילו הדברים כבר קורים ואני נהנית מהם. זה יוצר תודעה של יש, זה 

יוצר ביטחון של הצלחה, זה יוצר תחושת וודאות ואמונה, וממיס את כל הספקות, הפחד, והצורך בשליטה. כאשר אנחנו בהכרת תודה,

אנחנו גם ממוקדים בזה שכבר הצלחנו, ולא מאפשרים לעצמנו לשמוע את כל הרעשים של אנשים בחוץ, ש"משליכים" עלינו את

הפחדים והדאגות שלהם.

כשנסעתי ללמוד בארה"ב והייתי חלק מהחודש כאן, וחלק שם במשך שנתיים, רוב האנשים שהכירו אותי, האמינו בי. היה אדם אחד

שאמר לי, נראה אותך אחרי 3 נסיעות כאלה, על ארבע תחזרי.... זה לא הפריע לי, אלא להיפך, גרם לי להיות יותר נחושה, מתוך מיקוד

וידיעה, שאני הולכת להגשים את החזון שלי. כאשר אנחנו נמצאים במקום פחות בטוח בתוכנו, קל מאד להיות מושפעים ולפעמים אפילו

להשתתק ולוותר, בגלל הרעשים שבחוץ.

יש שלוש טכניקות לכתיבת חזון שאני עובדת איתן:

1. לכתוב את מה שאני רוצה להשיג, לפי העקרונות שפירטתי לעיל.

2. לכתוב תסריט של "יום בחיי", שמבוסס על איך החיים שלי נראים כאשר החזון שלי התממש.

3. במקום להתמקד במה שאני רוצה להשיג, להתמקד במי אני רוצה להיות השנה...

דיברתי לא מעט בעבר על כך שיש לנו מערכת יחסים אחת בחיים, עם עצמנו, וכל שאר מערכות היחסים הן השתקפויות של זו. לכן, אם

מערכת היחסים שלי עם עצמי תשתפר, ואם אפעל מתוך מקום של אהבה עצמית, באופן טבעי, גם התוצאות שלי בכל תחום ישתפרו

והסביבה תשקף לי אהבה.  

דוגמא:

השנה אני מגשימה חלומות. 

אני כל כך שמחה ומאושרת על ההחלטה שלי לעשות כל דבר מתוך שמחה. 


אני מאפשרת לעצמי להיות אותנטית מתוך ביטחון וקבלה עצמית.

אני נהנית מהחוויה של להיות נוכחת ברגע הזה ולספוג דרך כל החושים את מה שהרגע הזה מביא לחיי.


וכד'... כיד הדמיון והיצירתיות...

אז, מזמינה אותך לכתוב בתגובות האם התמסרת לתהליך, איך היתה החוויה הזו בשבילך, ומה היית רוצה לאחל לעצמך לשנה

החדשה.....

אני רוצה לאחל לך שנה נפלאה של הגשמה, בריאות, אהבה, שפע, התפתחות אישית, אהבה עצמית ובכלל... שליבך יהיה פתוח לקבל

את כל מה  שיקום המדהים הזה נותן....


♥♥♥

שלך,

יעל.


 
 
לעמוד הפוסט תאריך: 28/09/2016 13:04:00 תגובות:
תגובות

ממה נובע הפער (העצום לפעמים) בין הרצוי לנו למצוי שלנו?

15.09.16



 



 
ממה נובע הפער (העצום לפעמים) בין הרצוי לנו, למצוי שלנו?
 
לפני מס' חודשים ניהלתי שיחה מעמיקה עם אישה מדהימה בשם דינה.

אני לא מכירה את דינה באופן אישי, ומעולם לא פגשתי אותה, אך במהלך השיחה שלנו, הרגשתי כאילו אני מכירה אותה שנים...

איך זה קרה?

כי חוויתי בצורה כזאת או אחרת עשרות (אם לא יותר) שיחות מהסוג הזה.

דינה היא מטפלת הוליסטית. היא עוזרת לאנשים לשמור על הבריאות, מעצימה אותם מבחינה רגשית, תומכת בהם בתהליכי

התפתחות אישית ומרגישה תסכול רב מכך שיש לה כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה הערכה מאנשים שהיא עוזרת להם, וכל כך מעט

יכולת יישום של הדברים עליהם היא יכולה לדבר מתוך שינה, בחייה...

בחיים שלה היא חווה חסר רב...

חוסר בתמיכה מהסביבה, חוסר אמונה בעצמה, חוסר ביטחון, חוסר שלווה, חוסר זמן, וכל אלה גורמים לה להרגיש לא ראויה...

היא לא ראויה להרוויח את מה שהיתה רוצה, לא ראויה שיהיו לה הרבה לקוחות, ואולי אפילו לא ראויה להיות מטפלת הוליסטית,

למרות שעזרה להמון אנשים, למרות הידע הרב והניסיון שצברה, ולמרות שהיא מחוברת ואוהבת את מה שהיא עושה ומרגישה

שזה הייעוד שלה.

ככל שיש לה יותר הערכה מהסביבה, כך היא מרגישה "קרועה" ומתוסכלת יותר, כי זה מדגיש לה את הפער בין איך שאחרים רואים

אותה, לבין מה שהיא מרגישה באמת.

אז מה בעצם קורה כאן??? איך אישה שיודעת בדיוק מה ואיך, אישה שיש לה את כל הידע והכלים לעזור ללקוחותיה, מגיעה למקום

שבו היא יוצרת פער "לא ראוי" שהולך וגדל, עם כל יום שהיא מטפלת, אך לא מיישמת את הידע הזה בחייה?

האמת, יכול להיות שזה נשמע לך אבסורד שדינה נוהגת ככה, אבל העובדות הן, שרוב האנשים פועלים ככה, והם אפילו לא מודעים

לכך... רוב האנשים נמצאים די רחוק מהמקום בו היו רוצים להיות, והם אפילו לא שמים לב לידע ולכלים שיש להם לשנות את זה...

הם יכולים לשמוע הרצאה מעולה, לקרוא ספר טוב, לפגוש אפילו מנטור גדול שיש לו "קבלות", ולרוב התגובה האוטומטית תהיה אחת

משתיים:

1. וואו, זה מעניין... אני אנסה את זה... ואז, במקרה הטוב, רושמים תובנה או שתיים במחברת, הולכים הביתה ושוכחים, או במקרה

הפחות טוב, אפילו לא רושמים, כי "בונים" על כך שנזכור את זה... או, 

2. אומרים לעצמנו, אה, אני מכירה את זה, כבר עשיתי (או לא עשיתי), אצלי זה לא עובד... אצלי זה אחרת... לי זה קשה... וכד'.

ההרגל לפעול כמו שאנחנו יודעים (ורגילים), מביא אותנו לקבל תמיד את אותן התוצאות...

כדי לשנות משהו, צריך להיות מוכנים להשתנות....

זה מאד ברור לנו מאד מה אחרים צריכים לעשות כדי להגיע לדבר כזה או אחר ואנחנו יודעים לעזור להם על ידי כך שנניע אותם

לפעולה - כי שם נמצא השינוי ומשם מגיעות התוצאות, אבל קשה לנו לעשות את זה עם עצמנו.

כאשר אנחנו מסתמכים על הידע שלנו, ולא מיישמים אותו, קורים כמה דברים שמשפיעים עלינו:

אנחנו מפסיקים לסמוך על עצמנו, כי אנחנו לא רואים שינוי בחיינו, ו/או גם מטילים ספק בכך שאנחנו יודעים כי "עובדה", כל הידע הזה

לא גרם לנו לשינוי בחיינו.

אנחנו תופשים את עצמנו כאנשי מקצוע פחות טובים, כי אנחנו יוצרים, ואפילו מגדילים בהתמדה את הפער בין מה שאנחנו רוצים לבין

איך שאנחנו חיים.

אנחנו מושכים לחיינו אנשים שדומים לנו ומגיעים לתוצאות דומות לשלנו ומלבד זה שזה גורם לנו שוב לערער בעצמנו, כי אנחנו לא מאד

מצליחים לעזור לאנשים שהגיעו אלינו לעשות שינוי, זה משפיע על ההערכה העצמית שלנו, וגורם לנו להאמין שאנחנו לא מספיק

טובים...

הסיפור של דינה, הוא למעשה הסיפור של רוב האנשים...

רוב האנשים היו רוצים ליצור לעצמם חיים שיתאימו לשאיפות, לערכים ולתשוקות שלהם... לרוב האנשים יש הרבה יותר ידע וכלים

מאשר הם חושבים או מאמינים... ולמרות זאת, רוב האנשים לא מיישמים...

זה קורה בגלל עצלות, פחד, נוחות, או מתוך בחירה לא לקחת אחריות ולתת לחיים להתנהל, במקום לנהל אותם כפי שהיינו רוצים...

אפשר לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי, וזה אפילו לא כל כך קשה... צריך לרצות, להאמין שזה אפשרי, להחליט ולהתחייב לעצמך,

ואם קשה לבד, אז להיעזר במישהו...

מגיע לכולנו לאהוב את עצמנו, לפעול למען עצמנו, להגשים את מה שהיינו רוצים ולהתפתח... וכשאנחנו רואים את זה כמטרה נעלה

ומוכנים לפעול לכך, אנחנו חווים שינויים מדהימים ולא מאמינים איך לא עשינו את זה עד עכשיו...

בהצלחה...
 


 
##CODE##

 
לעמוד הפוסט תאריך: 15/09/2016 09:32:00 תגובות:
תגובות

התחדשות....

10.09.16
 
 
 





התחדשות...

 
בסוכות אני נוסעת לארה"ב.

לא סתם בחרתי את התקופה הזאת. היה לי חשוב להיות בארץ בראש השנה וביום כיפור, החגים שמסמלים בעיני טוהר, נקיון, התחלה

חדשה, הגשמה, התחדשות, והתכווננות מחדש לאיזו התפתחות אני רוצה להשיג השנה, בכל התחומים.

מאידך, היה לי חשוב לנסוע בתקופה הזאת, בגלל השלכת המדהימה בארה"ב. המדינה כולה "נצבעת" בצבעים עזים ומדהימים של

העלים הנושרים. השלכת היא צעד הסתגלות המאפשר לצמח לשרוד בתנאים הקשים של החורף, להכין את עצמו להתחדשות...

גם אנחנו, אם אנחנו רוצים ליצור לעצמנו שנה אחרת מנוכחית - טובה יותר (ולא בגלל שהשנה הזאת לא היתה טובה, להיפך, היא

היתה מדהימה.... אך אנחנו תמיד רוצים לשמור על מגמת התפתחות), אנחנו נדרשים לעבור תקופה של הסתגלות והכנה, לקראת

ההתחדשות.... זה מתחיל בחודש אלול - חודש הסליחות, שמהווה חלק מהנקיון (עליו דיברתי בפוסט הקודם), המוכנות לסלוח לעצמנו

ולאחרים, ובעצם לשחרר את עצמנו מרגשות שמעכבים ומפריעים לנו להתקדם.

ראש השנה, דורש מאיתנו התכווננות מסוימת למה שאנחנו רוצים להשיג השנה, הוא משרה אוירה חגיגית של תקוה ואמונה, נותן לנו

הזדמנות להתחייב לעצמנו, לסמוך על עצמנו, ולאהוב את עצמנו - כך שנפעל לטובת המטרות שלנו ונשקיע בצמיחה והתפתחות

אישית... ואז יום כיפור מגיע, מאפשר לנו לעשות סוג של "ריסטארט" לכל ה"תוכנות" הישנות שיש לנו, הרגלים ישנים, אמונות מגבילות,

תפישות על עצמנו ועל אחרים - שלא משרתות אותנו, רגשות שנוטים "להפעיל" אותנו שוב ושוב ולהחזיר אותנו לכאב, לפחד, ולתסכול,

דפוסי מחשבה והתנהגות שמפריעים לנו להגיע לאן שהיינו רוצים וכו'.... ומכאן...

להתחיל מחדש...

להתחיל לתרגל מחשבות, אמונות, ומעשים חדשים שתואמים את מי ואת מה שאני רוצה להיות...

להכין חזון חדש, שמשקף את היעדים אליהם אני רוצה להגיע, בכל תחום בחיים, מתוך הבנה שאני יוצרת את החיים שלי, מתוך בחירה

בכל רגע נתון.

לאמץ התייחסות חדשה לעצמי, שמבוססת על כבוד, הערכה, ואהבה עצמית, בדיוק כמו שאני רוצה שאחרים יתייחסו אלי.

ולדעת, שהכל אפשרי.... גם אם עדיין לא ברור לי ה"איך"...

מזמינה אותך לשתף אותי בתהליך ההתחדשות שלך ובאיך היית רוצה שהשנה החדשה שלך תיראה....


 

 
 
 
##CODE##

 
לעמוד הפוסט תאריך: 10/09/2016 20:05:00 תגובות:
תגובות

השנה החדשה בפתח - נקיון

06.09.16
 
סדרת פוסטים לקראת השנה החדשה


השנה החדשה בפתח - נקיון
 

אני לא יודעת איך אתם, אבל אני ממש מרגישה את השנה החדשה כבר אוטוטו בפתח וזה מרגש אותי ברמות...

אני כל כך אוהבת את התקופה הזו של להתכונן לקראת...

תמיד שנה חדשה מלווה אצלי בתחושה של הצלחה, הזדמנויות, טוהר, אפשרויות חדשות, מוכנות לצמיחה והתפתחות אישית, והמון

למידה והתכווננות לתוצאות חדשות שהן מעבר למה שהיה עד עכשיו "תקרת הזכוכית".

בכל תחילת שנה (ולרוב גם באירועים מסוימים במשך השנה), אני עושה לוח חזון חדש, מגדירה מטרות חדשות בכל רובד (רגשי,

מנטלי, פיזי ורוחני) ומכריזה שזו הולכת להיות השנה הכי טובה שהיתה לי....

נשמע מגניב, הא?

אני יודעת שהרבה מאד אנשים חווים את התחושה הזאת של הזדמנות חדשה, אפשרויות חדשות, הצלחה בתחומים השונים ובכלל...

מאחלים לעצמם שזו תהיה "שנה טובה", אך מהם מאד אחרי תקופת החגים, חוזרים לשגרה, ומפסיקים לתחזק את האנרגיה הזו של

אמונה, התמדה, נחישות, חשיבה חיובית, עשייה מאסיבית, התכווננות, מיקוד וכל מה שבעצם מביא ליצירת תוצאות אחרות... וכך

בעצם, מהר מאד הופכת השנה שייחלנו שתהיה נקודת מפנה עבורנו, הופכת לעוד שנה, בה אנחנו פחות או יותר ממשיכים להתנהל

כהרגלנו, ולשמור על אותן תוצאות אליהן הגענו עד עכשיו...


לפני כשנתיים מתאמן שלי רצה לפתוח עסק עצמאי בתחום שהוא עסק בו הרבה שנים. 

כשהגדרנו יעדים לעסק החדש, שאלתי אותו לאיזה מחזור מכירות הוא רוצה להגיע בשנה הראשונה. הבחור אמר לי "מליון שקלים",

שאלתי אותו אם בעסק הקודם בו עבד הוא הגיע אי פעם למחזור של מליון שקלים ותשובתו היתה "כן". אם כך, אמרתי, היעד שלך הוא

לא יעד ראוי, והעלנו את היעד. עשינו זאת לא בגלל שמליון שקלים זה לא סכום מכובד, אלא בגלל שעבורו להגיע למליון שקלים, לא

מהווה התפתחות. 

מכיוון שמדובר בעסק, קל מאד להתייחס לפרמטר כספי שהוא דבר מדיד. אך אנחנו חייבים להבין שהצלחה כספית לא עומדת בפני

עצמה, אלא דורשת התפתחות אישית.

כלומר, אדם שיודע ליצור מכירות במליון שקלים, לא יכול להישאר אותו דבר ולהכפיל את ההכנסות שלו. כדי להכפיל את ההכנסות או

בכלל, כדי להגדיל אותן באופן משמעותי, אותו אדם חייב להשתנות באופן משמעותי כך שה"כלי" שלו - המנטאלי, הפיזי, הרגשי,

והרוחני, יהיה מוכן להכיל יותר. 


זה לא משנה מה אנחנו רוצים להשיג, זה יכול להיות זוגיות חדשה, שיפור מערכות יחסים, ביטחון עצמי, קריירה, קידום, הערכה

עצמית, הצלחה, מעמד חברתי, אהבה עצמית וכו'... כדי שלא "נשכפל" את העבר ואת התוצאות שהגענו אליהן בעבר, עלינו להשתנות.

בחרתי לקרוא לפוסט הזה - נקיון.

הבחירה הזו לא היתה אקראית אלא מאד מכוונת למטרה של ליצור שנה חדשה טובה שתומכת במי ובמה שאנחנו רוצים להיות.

כדי להתחיל את השנה בדרך זו, כדאי להתכונן...

לכתוב את היעדים שהיינו רוצים להגיע אליהם השנה ומה מנע בעדנו מלהגיע אליהם עד עכשיו.

לראות בעיני רוחנו מי אנחנו ומה אנחנו עושים כדי להגיע ליעדים האלה.

לבדוק עם עצמנו מה במחשבות, ברגשות, באמונות, בדיבורים ובמעשים שלנו, לא בא בהלימה עם מי ועם מה שאנחנו רוצים, ולהתחיל

"לנקות" את עצמנו מאותם מילים, רגשות, ומעשים ולהחליפם באחרים שבאים בהתאמה ובהלימה למה שהיינו רוצים להשיג, ולמי

שהיינו רוצים להיות. 

והדבר הכי חשוב, לאהוב את עצמכם יותר...

אין שבוע שאני לא מקיימת שיחות עם אנשים שמספרים לי על חלומות, על הזדמנויות שניתנו להם, על תשוקה לעשות דברים מסוימים

ועל הויתור מתוך:

פחד, חוסר אמונה בעצמם, הקשבה לאחרים שלא מאמינים בהם, תחושת לא ראוי, הערכה עצמית נמוכה, לא רוצים להיכשל, לא

מוכנים לקחת סיכונים, מספרים לעצמם סיפורים, ויתור עצמי, ועוד.... כל אלה, כאשר אנחנו נותנים להם לנהל את חיינו, הופכים

למעשים של "חבלה עצמית".

נקו את הסיפורים האלה, ותתחילו לאמץ אחרים, למרות הפחד, למרות הסיכון, למרות הספק, למרות הפיתוי להישאר באזור הנוחות

שמשלה אותנו שבאמת נוח לנו... (תודו שבסופו של דבר זה ממש לא נוח לראות שהחיים עוברים ולא הגשמנו את עצמנו)...

כי הכישלון האמיתי הוא לא לא להצליח, אלא לא לנסות...

מאחלת לכולנו הכנה טובה לשנה החדשה...

נתראה בקרוב עם עוד פוסט בנושא.


 



 
 
##CODE##
 
לעמוד הפוסט תאריך: 06/09/2016 08:49:00 תגובות:
תגובות

השנה החדשה בפתח - נקיון

לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט
לעמוד הפוסט תאריך: 06/09/2016 08:47:00 תגובות:
תגובות

נתינה, קבלה, ויציאה מאזור הנוחות


21.06.16
 
 

 
נתינה, קבלה ויציאה מאזור הנוחות...



ביום שישי האחרון החלטתי לפנק את עצמי בכמה ספרים טובים ונסעתי לדיזנגוף סנטר "לבלות" קצת בחנויות הספרים (יש שם 5

חנויות שאני יודעת). 

יום שישי זה יום שמח בסנטר. יש שם שוק אוכל אליו מגיעים הרבה אנשים, חנויות הספרים היו מלאות לכבוד שבוע הספר והיתה

אווירה כייפית של הפנינג...

אחרי  הסיבוב בחנויות, ירדתי לעשות סיבוב בשוק האוכל.

אמנם הייתי "מלאה" ולא ממש יכולתי לאכול, אבל הריחות שם "שגעו" אותי ובסופו של דבר גם היוו עבורי הזדמנות להפיק עוד כמה

תובנות, על החיים, ועל עצמי...

ירדתי לסיבוב ראשון בין דוכני האוכל לראות מה יש ומה בא לי...

היה דוכן איטלקי, מספר דוכנים של אוכל מרוקאי, דים סאם, פירות, מאפים ומה לא... אבל הייתי מלאה, ולא יכולתי לאכול כלום.

המשכתי לשוטט ועברתי ליד דוכן שעלה ממנו ריח מופלא של דגים חריפים, מרק של קוסקוס, שאי אפשר היה לעמוד בפניו....

פניתי לבעל הדוכן ושאלתי אם יש לו מנה שהיא הרבה יותר קטנה מהמנה הרגילה, כי פשוט אני לא יכולה לעמוד בריח התבשילים

המופלא שעולה מהדוכן שלהם, אך גם לא ממש יכולה לאכול... הוא הראה לי קופסת פלסטיק, שאנשים לוקחים הביתה, אך היא היתה

גדולה מדי, ולא התאימה למה שרציתי.

פתאום, הבחור לקח צלוחית כזו של סלטים, מילא אותה בקוסקוס, שם עליה את רוטב הדגים החריפים והגיש לי. 

הריח שיכר אותי... חייכתי ושאלתי כמה עלי לשלם. הבחור אמר, זה עלי. 

הודיתי לו, הבטחתי בפעם הבאה שאני בסנטר לבוא לאכול בדוכן שלו, והתיישבתי לאכול את מנת הטעימות המופלאה שלי. 

סיפור פשוט מהחיים שהשאיר אותי עם כמה תובנות חשובות...

תמיד אומרים שכשאתה נותן אתה מקבל. זה נכון, אך לא תמיד זה בא במיידי, ולפעמים אפילו אנחנו נותנים ומקבלים את מה שאנחנו

צריכים ממישהו אחר מזה שנתנו לו.

כאשר הבחור החביב הגיש לי את מנת הטעימות, הבטחתי לחזור לאכול אצלו. אני אמנם התכוונתי להבטחה שלי ואעשה זאת בשמחה,

אך אני לא בטוחה שהוא אכן לקח ברצינות את מה שאמרתי... אך בין אם הוא האמין לזה ובין אם לאו, הנתינה שלו היתה השקעה

לטווח ארוך, מכיוון שלא רק שאני אחזור אליו, אני גם אמליץ לאחרים בכיף ובאהבה לאכול בדוכן של מסעדת גואטה. לא רק בגלל

שהאוכל היה ממש טעים, אלא בגלל שהיחס וההבנה שלו את הזולת היו מעבר למצופה... הרי יכולתי לקנות מנה אם רציתי, אבל סביר

להניח שאם הייתי קונה, רוב המנה היתה הולכת לפח, כי לא הייתי מסוגלת לאכול. 

וכאן המקום לתובנה השניה, לפעמים, הדברים הקטנים משפיעים וגורמים לתחושה טובה הרבה יותר מדברים גדולים. פשוט לשים לב

יותר לדברים הקטנים, כהרגל...

תובנה נוספת היתה  לי בעניין היכולת שלי לקבל (ועבדתי על זה המון שנים)... זה היה כל כך כיף לקבל בטבעיות בלי סיפורים לעצמי,

בלי תחושת לא נעים, ובלי תירוצים למה זה לא נכון.... פשוט ללכת עם מה שהרגשתי באותו הרגע.... (זה הצד שלי)... אך אני יודעת,

שהעובדה שהלכתי עם זה בכיף יצרה תחושת שמחה וכיף גם אצל הצד הנותן שבאמת רצה לשמח אותי באותה שניה, למרות שמעולם

לא נפגשנו. 

והדבר הכי חשוב שלמדתי היה על היציאה מאזור הנוחות. 

רובנו "כבולים" להרגלים שלנו, וכך גם אני בהרבה מקרים. אם הייתי קונה את מנת הקוסקוס, אין סיכוי שהייתי מסכימה שיתנו לי אותה

עם רוטב של דגים ולא עם מרק הירקות המסורתי. מכיוון שקיבלתי מתנה, אמרתי תודה על מה שקיבלתי וגיליתי שזה שילוב מ ד ה י ם

. . . ביחד. הפתיחות שלי לנסות טעם חדש לא נבעה מפתיחות אמיתית, אלא מתוך ברירת מחדל שזה מה שקיבלתי וזו היתה מתנה

עבורי להיזכר בתחושה המדהימה והמתגמלת של המוכנות לצאת מאזור הנוחות. 


 










 
לעמוד הפוסט תאריך: 21/06/2016 15:28:00 תגובות:
תגובות

יש לך כלים כדי להשתמש בהם...

05.06.16
 

 
יש לך כלים להשתמש בהם...


זה קרה לפני כמה ימים. נורא מיהרתי לצאת לפגישה והיה לי טלפון...

במקום לדחות את השיחה ולחזור יותר מאוחר למי שהתקשר, עניתי.

זו היתה שיחה בת כמה דקות בלבד, אך כשממהרים זה נראה כמו נצח....

פנה אלי אדם מקסים שכביכול ביקש עזרה. 

למה כביכול? כי הוא לא באמת רצה עזרה, אלא משהו אחר... ובקשת העזרה היתה רק מניפולציה להשיג את מה שבאמת רצה.

האמת, אם נחשוב על הדברים, כולנו נתקלים במניפולציה כזו או אחרת כמעט ברמה היומית, ובכל זאת, משהו כאן מאד הסעיר

אותי....

מעבר לכסף שירד לטמיון (ומדובר בסכום לא מבוטל), מעבר לזמן שהשקעתי, התחושה הזאת של לתת אמון במישהו ובסוף הוא "יורק 

לך בפרצוף", היא הכאב האמיתי.

יום אחרי שהבנתי ש"עקצו" אותי, והסיפור עדיין הולך איתי ומרגיז אותי אמרתי לעצמי:

יש לך כלים, השתמשיי בהם...

באותו רגע עצרתי את הכעס ואת כל ה"ברכות" שרציתי לאחל לאותו אדם, ושאלתי את עצמי שאלה אחת:

מה היה טוב בכל הסיטואציה הזאת???

כמובן, התשובה הראשונה היתה התנגדות ועדיין כעס על כך שניצלו את האמון שנתתי ועבדו עלי.

אז שאלתי שוב: מה היה טוב בכל הסיטואציה הזאת?

ושוב, ושוב, ושוב...

והדברים התחילו לעלות...

ניתנה לי הזדמנות להתאמן על חמלה, על לא לקחת דברים באופן אישי (דון מיגל רואיס, מסביר בספרו הנפלא "ארבע ההסכמות" למה

שום דבר הוא בעצם לא אישי), לשפר את דרך ההתנהלות שלי - לא לענות לטלפונים כשאני ממהרת, לחשוב על הדברים לפני שאני

נותנת תשובה או זורמת עם רעיונות של מישהו אחר, לתרגל סליחה, לשמור על הגבולות ועל הערכים שלי - גם כלפי עצמי, ללמוד

מטעויות ועוד...

כשראיתי כמה דברים דברים טובים קיבלתי מהסיטואציה שתורמים להתפתחות האישית שלי, בירכתי את אותו אדם, למרות שבשום

מקרה לא הייתי פועלת כמוהו ואני עדיין לא מקבלת התנהגות שכזו.

זה לא אומר שמידי פעם לא צצו השדים הקטנים של הכעס, שרצו להילחם על הצדק, אך זה אומר, שיש לי כלים להשתמש בהם כדי

לגרום לעצמי להרגיש טוב, וזו האחריות הראשונה שיש לי כלפי עצמי.

לא תמיד כיף להתמודד עם הדברים שנכנסים לחיינו, ולהתמודד עם עצמנו מתמודדים עם הדברים שנכנסים לחיינו, אך כיף גדול זה

לדעת שגם אם אנחנו לא יכולים לשנות את הסיטואציה עצמה, אנחנו יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו לגביה ולגרום לעצמנו

להרגיש טוב... השאר, כבר יסתדר...

שבוע מצוין :)

 


 
לעמוד הפוסט תאריך: 05/06/2016 07:40:00 תגובות:
תגובות

ערב יום השואה - חוויה אישית


06.05.16

ערב יום השואה - חוויה אישית

 


אני רוצה לשתף אותך בחוויה מרגשת שעברתי אתמול.

היום יום השואה. יום שאני מחוברת אליו מאד, וכשלמדתי הוראה, העבודה המרכזית שלי היתה על לנה קיכלר זילברמן, שהצילה עשרות ילדים ותיעדה

את הסיפור שלה בספר "מאה ילדים שלי".

כבר שנים אני חושבת על כך שדור השואה עוזב אט אט את העולם וגם הילדים ואפילו הנכדים של ניצולי השואה מתבגרים ומה יהיה בהמשך???

חייבים לשמר את הזיכרון הזה...

אני זוכרת בתור ילדה טקסי בית הספר ביום הזה היו מאוסים, ולא באמת חיברו אותנו באופן רגשי לידע ולמשמעות של השואה בהיסטוריה של העולם,

לאומץ, לכאב ולפחד שחוו האנשים רק מעצם היותם יהודים, ולעוצמה שנדרשה להם, הן כדי לחיות והן כדי למות, ולחסידי אומות העולם, שסיכנו את

חייהם למען הצדק והערכים שהנחו אותם, להציל יהודים.

אתמול, בזכות יזמת מדהימה באור יהודה, חווינו אני ועוד מאות אנשים ערב מרגש לציון השואה.

זה התחיל בטקס קצר ושני סיפורים אישיים, המשיך בשיר של יהודה פוליקר שלווה בריקוד והכניס לאווירה, והסתיים בהצגה בשם "ההבטחה", שמספרת

את סיפורו של המדען פרופ' יהויכין יוסף שגדל באמסטרדם וחווה את השואה כילד.

במחנה ההשמדה ברגן בלזן, הוא פגש את הרב של אמסטרדם, ששנתיים לפני כן, בבר המצווה של בן דודו, הבטיח ללמד אותו לבר המצווה שלו, כשיגיע

לגיל 13. 

במחנה, קיים הרב דסברג את הבטחתו, לימד אותו את הדרשה בעזרת ספר תורה קטן שנשא עמו, וחגג לו את בר המצווה. 

יהויכין ומשפחתו הצליחו להשתחרר ממחנה ההשמדה בעזרת דרכון מזויף ששלח אליהם הדוד שהיגר לאמריקה, וכמתנת פרידה, הרב דסברג נתן לו את

ספר התורה הזה, אותו בהמשך העביר יהויכין ז"ל, לאילן רמון ז"ל, לפני טיסתו לחלל.

ההצגה היתה מאד מרגשת, אך לא פחות מכך היה סיפורו של הרב שדיבר לפני ההצגה.

הוא סיפר על עשרות שנים אחורה. כאשר אחד החסידים בבית הכנסת בו התפלל, נזף בילדים שעשו רעש והפריעו לתפילה.

אחד החסידים ששמע את החסיד האחר נוזף על הילדים, מלמל משהו בכעס, והרב התפלא על כך שהוא כועס.

לאחר התפילה, אותו חסיד שמלמל, ביקש מהרב לחכות רגע, כי הוא רוצה לדבר איתו.

הוא אמר לרב שהוא ראה שהוא התפלא על כך שהוא כעס על החסיד שנזף בילדים ולכן הוא רוצה להסביר לו.

הוא סיפר שהוא (כמו רוב החסידים בבית הכנסת הזה), היה במחנה ההשמדה, שם ראה איך מעלים כל יום ילדים על משאיות ושולחים אותם אל המוות.

הוא דיבר על כך שמה שמייחד את בית הכנסת הזה הוא שהוא מאחד אנשים שהגיעו לכאן אחרי השואה, מגלויות שונות, והוא לא יכול לראות שבמקום

כזה לא מעריכים את הרעש שילדים עושים, כי הרעש הזה עבורו שווה חיים....

הרב שמע את הסיפור, אימץ אותו אל ליבו, ושיתף אותנו בו...

ושוב  הוא הזכיר לי את זה שיש לנו מערכת יחסים אחת בחיים, עם עצמנו, וכל השאר הן השתקפויות של זו...

הדרך בה אנו רואים את העולם, קשורה תמיד לאיך אנחנו רואים את עצמנו. החסיד שנזף בילדים ראה כנראה ערך עליון בכיבוד התפילה, הרב שהתפלא

על החסיד שכעס, הסתפק בתמונה הצרה שנגלתה לעיניו בסיטואציה, והחסיד שנזף התחבר באותו הרגע לערך הרב של החיים....


נייטיב עם עצמנו, אם נחפש תמיד את התמונה היותר גדולה, ואם אין ביכולנו לראות אותה, כדאי שלפחות ניקח בחשבון שהיא קיימת, ושהדברים הם לא

בדיוק כפי שהם נראים מהמקום בו אנחנו נמצאים....

 

להזמנת המדריך לאהבה עצמית


 

לעמוד הפוסט תאריך: 06/05/2016 08:42:00 תגובות:
תגובות

חירות


20.04.16




חירות



חג הפסח כבר ממש בפתח.

חג, שיותר מכל חג אחר, מקושר לנקיונות, לעבודה קשה, לקניות והיערכות לזלילה הגדולה, שנמשכת שבוע.... (אצל מי לא מכינים

אוכל לליל הסדר שמספיק לגדוד של חיילים רעבים)?

חג הפסח זכה להמון שמות, חג המצות, חג האביב, חג הגאולה ו... חג החירות. היום בחרתי להתמקד בחירות...

אני אוהבת את האביב.

פרט לזה שנולדתי באביב, אני ממש אוהבת את התקופה הזו. היא תמיד משרה עלי תחושה של התחדשות, שמחה לראות את כל

הפרחים המקשטים את הכיכרות, מזג האוויר ההפכפך והתחושה של "לפנות מקום", במסגרת הנקיונות של פסח.

השנה, החלטתי להבונן על הפן של החירות, לבחון מה המשמעות שלו עבורי ולאמץ יותר את הערך הזה לחיי.

אני יודעת שלחירות יכולות להיות המון משמעויות... כל אחד ייתן את המשמעות בהתאם למקום בו הוא נמצא בחיים, עבורי החירות

היא לשחרר את עצמי מכמה שיותר מגבלות שאני עדיין חווה, הן בתודעה שלי והן כתוצאה מזה, בחיי.

אז הדבר הראשון שלאחרונה בחרתי לשחרר מחיי זה דרמה. לא רוצה דרמה בחיי... לא מוכנה להיכנס לדרמות של אחרים, לא רוצה

לתת לכל זבוב להפוך לפיל ובטח לא לחיות מתוך מיקוד שליטה חיצוני.

אז מה עשיתי:

שחררתי באהבה כמה אנשים שכבר לא כיף לי איתם, או לפחות צמצמתי את השהייה במחיצתם, מתוך הבנה שאנחנו כבר לא נמצאים

באותו תדר, ואין סיבה שאף אחד מאיתנו ישתנה בשביל השני. (בלי ציפייות ובלי אכזבות) :). בנוסף, לאנשים דרמתיים שאני רוצה

שיישארו בחיי סיפרתי על ההחלטה שלי לשחרר את הדרמה מחיי. כך שבכל פעם שהם נכנסים לדרמה, אני משקפת להם את זה,

ומוכנה לשמור על מרחק.

(בימים אלה של החג, בהם יש הרבה זמן משפחה ומשפחה מורחבת, כדאי מאד להחליט להתרחק מדרמה, כי איכשהו, באיזשהו שלב,

כמעט בכל משפחה זה קורה)....

כמו כן, יצרתי לעצמי עוד אירועים ומפגשים עם אנשים שכיף לי איתם, שנמצאים בתדר דומה, ושרוצים כמוני לחיות בשלווה.

במסגרת שחרור הדרמה החלטתי גם לצמצם את ההשפעה של מניפולציות עלי. אני יודעת שרובנו נוטים לשפוט מניפולציות כדבר רע, 

אני לא מתייחסת אליהן כרע או טוב, אלא פשוט רוצה לצמצם אותן בחיי. ומהי בעצם מניפולציה? פעולה שמישהו עושה כדי להפעיל

מישהו אחר... לדוגמא: ציפיות הן סוג של מניפולציה, מכיון שהן בעצם מסר לאחר איך להתנהג כדי שאני ארגיש טוב. שתיקה רועמת

היא סוג של מניפולציה, כי היא רוצה לגרום לאחר להרגיש אשם ולנו להיות "צודקים"... יש המון סוגים של מניפולציות וכולנו גם עושים

מניפולציות לאחרים, וגם חשופים למניפולציות של אחרים עלינו וכדי להמעיט בכך, כדאי להיות מודעים.... אגב, מניפולציה היא גם סוג

של דרמה, אקט של שליטה, קורבנות, והסתתרות... כי במקום להגיד את מה שיש, נותנים ל"מניפולציה" לדבר בשמנו...


הדבר הנוסף שבחרתי לעשות הוא להיפרד מכמה פחדים...

עד לאחרונה הגבלתי את עצמי למספר מתאמנים מסוים איתם אני עובדת. פחדתי שלא יהיה לי זמן לשאר הדברים שאני עושה ושלא

הסכמתי לוותר עליהם. מיד כשהחלטתי לוותר על הפחד, כמות המתאמנים שלי גדלה ב - 40% ואני מאושרת כי אני עובדת עם אנשים

מדהימים שכל כך מדויק וכיף לי לעבוד איתם... (תודה אלוהים) :). 

החלטה נוספת שלקחתי לכבוד חג החירות היא לעדכן את לוחות החזון שלי. מצאתי לפני כמה ימים איזושהי מחברת בה כתבתי לפני

יותר משנה סוג של חזון. כשקראתי את זה, ראיתי שלוחות החזון שממלאים את הקיר שלי כלל לא מבטאים את מה שנכתב שם וזה

ממש נתן לי חשק להתחדש.... ו... להיפרד מהאתר הנוסף שלי, שלא באמת משקף את מה שאני רוצה...

אז זו החירות שלי לשנה זו... 

בחרתי לשחרר את הדרמה, להפחית השפעה של מניפולציות עלי ולפעול מתוך נאמנות לעצמי ולערכים שלי, החלטתי לוותר על אמונות

מגבילות שמגיעות ממקום של פחד מתוך ידיעה שאני פועלת בשיתוף פעולה עם הרוח והכל מסתדר, ובחרתי להתחבר מחדש לדברים

שהם בעלי משמעות רבה עבורי.

אני בחרתי איך תיראה החירות שלי השנה, ואני רוצה לעודד גם אותך לעשות כן.

כמו שאנחנו כבר יודעים, המקום בו אנחנו משקיעים את תשומת הלב תמיד מתעצם. לכן חשוב להשקיע תשומת לב במה שחשוב לך

באמת, כדי להגדיל ולהעצים אותו בחייך.

חג פסח שמח וימים של חירות...

 


 
לעמוד הפוסט תאריך: 20/04/2016 21:36:00 תגובות:
תגובות

הנשיא החמישי של מדינת ישראל הלך לעולמו

08.11.15

 


הנשיא החמישי של מדינת ישראל הלך לעולמו



אתמול הלך לעולמו הנשיא החמישי של מדינת ישראל, יצחק נבון.

אני לא מחובבי התקשורת שעוקבת אחרי מהדורות החדשות ובכל זאת, הבוקר צפיתי בשידור המיוחד שהוקדש ליצחק נבון.

שלמה ארצי שר איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא...

בימים כאלה, שיש כל כך הרבה ריקבון בהנהגה שלנו ושמקומנו כמדינה עולה במדד השחיתות העולמי, זה מרגש לשמוע את המילים החמות שכל כך הרבה אנשים מדברים על האיש. 

יצחק נבון אדם צנוע, ערכי, שבאמת ראה את עצמו בתפקידיו כמשרת הציבור בצניעות, מתוך אחריות, אמונה ואהבת האדם. 

הלוואי שנשכיל כל אחד מאיתנו באופן אישי, לראות בצניעות ובאהבה שלו מורשת. ואין לי ספק שגם הדורות הבאים, שלא הספיקו להכיר את האיש, ימשיכו ליהנות שנים רבות מהמחזמר הנפלא שהשאיר לנו "בוסתן ספרדי" (אני אישית ראיתי אותו פעמיים). 

אני עדיין זוכרת את כהונתך כנשיא, אז הייתי ילדה, ואת היותך שר החינוך, אך בעיקר זוכרת את השקט העוצמתי שהיה תמיד בנוכחות שלך, העברית המדהימה בה הקפדת לדבר והצניעות שלך.

יהיה זכרך ברוך.




לעמוד הפוסט תאריך: 08/11/2015 13:11:00 תגובות:
תגובות

בכל מקום יש הזדמנות אם רק נגיד "כן"...

30.07.15
 


 

בכל מקום יש הזדמנות אם רק נגיד "כן"




לאחרונה החלטתי לצאת לחופשה קצרה של שבוע. באופן ספונטני בחרתי ברומניה.

מצאתי דיל מצוין, אני יודעת שהמחירים שם מאד זולים ועבורי... זה בכלל היה תיקון מכיוון שבשנת 89, כשצ'אושסקו עוד היה בשלטון,

הייתי שם שני לילות בדרך לפסטיבל מחולות בהונגריה, אליו נסעתי וזו היתה חוויה טראומטית.
 

מטרת הנסיעה היתה להתנתק, לאכול טוב (מסתבר שהמסעדה הרומנית בארץ, שאני אוהבת, מכינה סטייקים, צלעות ופפנש הרבה יותר טוב מהרומניות

שם), לנוח (מה שלא ממש קרה:) ), ולהתנסות... היתה לי החלטה עוד שיצאתי מכאן שלכל הזדמנות שנקרית בדרכי, אני אומרת כן.

 

כך קרה שטעמתי דברים שלא ממש חשבתי שאטעם אי פעם, הגעתי למקומות שלא תכננתי להגיע ו... פגשתי אנשים שלא דמיינתי שאפגוש.
 

זה התחיל בחוויה משעשעת של נסיעה באוטובוס עמוס (שאין דברים כאלה בארץ)... לרגע, חשבתי שאני בהודו והאנשים נתלים על האוטובוס בכל

מקום.

מעולם לא הרגשתי כל כך סרדין. מחצו אותי לגמרי, הרגליים שלי שינו את צורתן מרוב הלחץ שנשען עליהן ושלא נדבר על כך שהאוטובוס לא ממוזג

ובחוץ היה קרוב

לארבעים מעלות... אבל אז הופיעה הפתעה בדמות אשה קשישה, שהבינה מהשיחה שלנו בעברית שאנחנו רוצים להגיע למקום שנקרא אובור, והיא

ברומנית נחרצת הודיעה

לנו שהיא תיקח אותנו למקום אליו אנחנו רוצים להגיע.

 

זה היה כל כך מצחיק לנהל שיחה שלמה ברומנית ולקבל תשובות בעברית, כשאף צד לא מבין את השפה של הצד השני אך בכל זאת יש תחושה שאנחנו

ממש מבינים. 

 

לא יאומן, לפני התחנה היעודה הגברת הקשישה התחילה לשאול אנשים מתי הם יורדים והודיעה להם שיפנו לנו את הדרך. היא הראתה לנו את המקום

אותו חיפשנו, ודרכנו נפרדו...

זה היה סוג של שוק מקורה. איך שנכנסנו לשוק נתקלנו במלא נעליים והסתכלנו עליהן (האמת, שחיפשנו סנדלים), הקשישה קלטה את זה ומיד משכה אותנו ולקחה אותנו לחנות

מסוימת ופתחה לנו את העיניים לאזור נוסף שהחליטה ששם ראוי שנתחיל.

 

באחד הימים החלטנו ללכת לקניון AFI PALACE שהקים לב לבייב (שאפו ללבייב...) כמי שלא ממש חובבת קניונים ומרכזי קניות, מצאנו פנינה בתור הקניון בה היה מתחם החלקה

על הקרח. למזלנו, כאשר הגענו למתחם היו שם שיעורים של ילדים ומבוגרים בכל הגילאים וזה היה פשוט תענוג לשבת שם - מעל לשעתיים, ולהנות מההופעות שהם נתנו.
 

עם קניות לא יצאתי משם, אך עם הרבה הנאה ורצון לבוא שוב.
 

כשיצאנו מהקניון ראינו שכבר די מאוחר. רצינו לחזור באוטובוס, אך הסתבר שדוכני הכרטיסים לאוטובוס סגורים (שלא כמו אצלנו, שם אין קשר עם הנהג ולא ניתן לקנות אצלו כרטיס).
 

ביקשנו שיגיע מדריך, כמו הקשישה שהגיעה לפני כמה ימים, והתשובה לא איחרה לבוא...
 

באמצע צומת סואנת, כשאנחנו עומדים ברמזור לחצות את הכביש פניתי לבחור צעיר שעמד לידי. שאלתי אותו אם הוא יודע איך אני מגיעה מכאן לאוניברסיטה, שנמצאת ליד המלון

בו שהיתי. 

 

הבחור היה מקסים והתחיל להסביר לי מה האופציות ואז הוא אמר שהוא נוסע לכיוון והוא ילווה אותנו. בקיצור... הוא לקח אותנו לרכבת התחתית, נסע

איתנו לתחנה שבה היינו

צריכים להחליף רכבת וחיכה איתנו לרכבת הבאה. בינתיים, היתה לנו שיחה מרתקת, שכנראה היתה מתמשכת אל תוך הלילה אם הבחור לא היה צריך

לטוס תוך 8 שעות לחופשה באנטליה. 

 

מרוצים סיימנו את היום בלעדיו בקונדיטוריה נחמדה, מאושרים מהטעם המתוק של העוגה שהמשיך את המתיקות של היום.

 

באחד הימים החלטנו ללכת לבקר בשוק הסיני. אני עוד זוכרת את הציפייה שהיתה לי כשנסעתי לקניון הסיני בחיפה ולאכזבתי גיליתי שאין שם כלום,

פרט לכמה חנויות ריקות שמשוועות לקונים. חשבנו שאולי ברומניה השוק קצת שונה... למרבה ההפתעה... הוא שונה מאד... מדובר במתחם עצום של

מלא האנגרים, כולם מלאים בכל טוב (אין דבר שאפשר לדמיין ולא קיים שם), בשפע של צבעים ואפשרויות... 

 

נסענו לשוק, שנמצא באמצע שום מקום, במונית ותהיתי איך נמצא מונית כשנרצה לחזור.
 

בילינו לא מעט שעות בשוק הסיני, היה חם נורא והפיטביט שלי הורה שהלכנו קרוב ל - 8 קילומטר בתוך השוק (אמרתי שהוא ענק. לא?). אחר הצהריים

החלטנו ללכת לאכול ולחזור למלון.

יצאנו לחום הכבד וחיפשנו מונית...

 

מלא אנשים חיכו למוניות והבנו שיש סיכוי שנימס לפני שנעלה על מונית. הלכנו למקום אחר.
 

עברנו מאוטו צהוב לאוטו צהוב אחר, ניסינו את כל מה שהיה בסביבה עד שראינו מונית עם נהג בפנים ובחורה שעומדת בחוץ, חשבנו שהיא הרגע הגיעה

לכאן במונית ושמחנו על ההזדמנות לחזור עם המונית העירה. מסתבר שטעינו...

 

הבחורה אמרה שהיא שכרה את המונית. ביקשנו מהנהג שיצור קשר עם התחנה ויזמין לנו מונית אחרת, הוא לא ממש הבין אותנו והבחורה, שדיברה

אנגלית, הסבירה לנו שזה בלתי אפשרי.
 

נואשים הלכנו לשבת בצל... ואז, הבחורה קראה לנו פתאום ואמרה שאם לא אכפת לנו לחכות עשר דקות, היא חוזרת עם המונית לעיר ונוכל להצטרף

אליה....

 

שמחנו על ההצעה, ולמרות שזה היה הרבה מעבר לעשר דקות, ראינו בה את המושיע...
 

כשהיא חזרה למונית וקראה לנו להצטרף, נכנסנו בשמחה ל"סאונה" שהיתה בפנים, מותשים ומכוונני מטרה להגיע למסעדה טובה ומשם למלון.
 

במהלך הדרך, הבחורה שנראתה קשוחה ורצינית בהתחלה, התחילה לשוחח איתי. היא סיפרה לי שהיא עורכת דין ושיש לה לקוחות מישראל שרוצים

לקבל אזרחות רומנית.

היא נתנה לי כרטיס ביקור וגם אני נתתי לה (זוכרים, לומר כן להזדמנויות)... כמובן שהכרטיס שלי בעברית, אך אמרתי לה שהיא יכולה להיכנס לאתר

שלי, שם תמצא חומרים באנגלית.

 

באותו ערב, קיבלתי הודעה דרך האתר, על ההתרגשות שלה לקרוא על מה שאני עושה ועל הרצון שלה להיפגש איתנו שוב (אגב, בינתיים נולדו עוד כמה

רעיונות לשיתופי פעולה).

מכיוון שזה היה כבר בסוף שבוע והיא היתה מתוכננת לנסוע להרים (אותו אזור מקסים שטיילנו בו כמה ימים לפני), היא הציעה שניפגש ביום שני בערב.

כתבתי לה שאנחנו טסים בלילה של יום שני והרי צריך להיות בשדה התעופה כמה שעות לפני, כך שלא נראה לי שזה יסתדר ואמרתי שאשמח אם היא

תוכל לקחת הפסקה ולהיפגש איתנו לארוחת צהריים.

היא נדלקה על הרעיון וקבענו...

 

הבחורה המדהימה הזמינה אותנו למסעדה אותנטית (כפי שביקשנו), אירחה אותנו כיד המלך ולא נתנה לנו לשלם אגורה, לאחר מכן היא נסעה איתנו

לפארק מקסים ולקחה אותנו לקניון חדש שעוד לא ביקרה בו וממש רצתה לעשות את זה איתנו (ואנחנו ממש שמחנו כי היו חסרות לי שתי מתנות

לאחיניות המדהימות שלי). בקיצור, הסתבר שהיא לקחה יום חופש והקדישה אותו לכיף שלנו... זה היה אירוח מכל הלב...

 

ביום המקסים שבילינו הסתבר לנו גם שאותה בחורה קנתה ביוני לפני שנה טיול מאורגן לארץ, שלצערה התבטל בעקבות מלחמת צוק איתן.
 

אין ספק שהפגישה איתנו סגרה לה מעגל ואולי פתחה לה מעגל חדש, עם תשוקה לבוא לכאן. מלבד לרעיונות של שיתופי פעולה עסקיים, קבענו לנסוע

יחד בשנה הבאה לספרד

ואין ספק שהנסיעה הזו במונית ללא המזגן היתה נקודת התחלה לידידות מופלאה...

 

ההזדמנויות קיימות בכל מקום ובכל זמן, התפקיד שלנו זה להגיד כן, כדי שתהיה לנו אפשרות לזהות אותן...

 


להזמנת המדריך לאהבה עצמית


 

 
לעמוד הפוסט תאריך: 30/07/2015 10:39:00 תגובות:
תגובות

איך ילדים יכולים להיות המורים הכי טובים שלך...

16.06.15

 




 

איך ילדים יכולים להיות המורים הכי טובים שלך




לפני כשבועיים החלטתי לפרגן יום כיף לאחיניות הקטנות שלי. 
 

לקחתי שלושה ימי חופש, בהם ביליתי עם כל אחת מהן בנפרד. יום שהוא רק שלה... (ושלי... יש הרבה מה ללמוד מהקטנטנים האלה).
 

את היום הראשון ביליתי עם תינוקת מדהימה בת שנה, שאנחנו מכנים אותה בשם "יוגה צחוק". היא פשוט כל כך מתוקה וכבר מגיל כל כך רך

היא כאילו לקחה על עצמה את התפקיד להצחיק את האנשים סביבה. היא פשוט מסתכלת עלינו ומתחילה "להתגלגל" מצחוק, ומדביקה אחריה את כולם...

לאחרונה, היא גם התחילה לעשות תנועות עם הידיים (קצת קשה לי להעביר אותן בכתב), שעל ידן היא בעצם מבקשת בסיום הצחוקים, מחיאות כפיים.

 

אין ספק שהפצפונת הזאת מזכירה לנו לשמור על רוח שובבות ולצחוק... מעבר לכך, היא מראה לנו איך נראה אדם (אפילו עם הוא עדיין פצפון) שאוהב ומעריך את עצמו.

הוא לא צריך להיות מושלם, בשביל שיהיה מגיע לו, הוא פשוט צריך להיות אותנטי ולהכיר בערך עצמו מעצם קיומו.

 

מסקנה: שימו לב לתינוקות סביבכם, יש להם הרבה תזכורות להעביר לכם...
 

את היום השני ביליתי עם דרדסית שעוד מעט תהיה בת ארבע. התחלנו את היום בחנות שיש בה צעצועים, חומרי יצירה וכל מיני "קשקושים" שילדים אוהבים.

אחרי שבמשך שעה ארוכה סרקנו את כל הדברים בחנות, הדרדסית בחרה בדף מדבקות של מלא סמיילים גדולים. זה הפתיע אותי... הוצע לה כל טוב והיא

בחרה במשהו צנוע כל כך.

 

מסקנות: כנראה שגם ילדים אוהבים לראות סביבם אנשים מחייכים, אפילו עם זה בדמות על מדבקה.
 

לא תג המחיר קובע את מידת האושר שאתה יכול לגרום לאדם כשאתה נותן לו משהו (גם אם זה לעצמך).
 

לפעמים (ואולי לרוב), לדברים הקטנים שיש אפקט הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מייחסים להם.
 

איך עם הגיל, הקריטריונים שלנו לבחירת דבר מה משתנים, ולא תמיד הקריטריונים החדשים שהצבנו, גורמים לנו להרגיש מאושרים.

(מחשבות, ציפיות, פרשנויות של דברים שגורמים לנו לבחור כך או אחרת, במקום להתחבר ללב ולמה שעושה לנו שמח).

 

אחרי מתנה וגלידה, החלטנו לנסוע לנמל - יש שם גן משחקים ענק, יש ים - כמובן, ויש מלא מקומות שאפשר לאכול בהם...

ועם חברה טובה, מה צריך יותר?

 

הגענו לגן המשחקים והתחלנו במתקנים שהם LIGHT, מוכרים, לא "מפחידים" או מאתגרים ופשוט מהנים.
 

בהמשך, עברנו לצד השני, שם היה מתקן ענק אליו מחוברות כל מיני מגלשות, בכל מיני גדלים וצורות, גשרים למעבר, בגבהים שונים וסולמות

מסוגים שונים. התחלנו במגלשה בינונית... לא קטנה מדי, אך לא ממש גדולה. הסולם שהיה בנוי אחרת ממה שהדרדסית היתה רגילה, היה קצת

מאתגר עבורה (מנטלית, לא פיזית), אך היא התגברה על האתגר ונהנתה להתגלש. אחרי הראשונה אתגרתי את הילדונת לעלות למגלשה הבאה,

שהיתה הרבה יותר גבוהה. היא עלתה, התיישבה למעלה, הסתכלה במבט מבוהל על העולם שמתחת והחליטה לרדת. היא עברה למגלשה אחרת,

פחות מפחידה, וכשירדה למטה הכריזה שעכשיו היא הולכת למגלשה הזאת... בזאת, היא התכוונה למגלשה של הילדים הקטנים, עליה דילגנו מראש.

לא רציתי שהיא תעשה את זה (אני לא בעד לחזור אחורה ובטח לא לברוח מאתגרים), אך גם לא רציתי להתעמת איתה על זה, הרי מראש זה יום הכיף שלנו ובכלל,

אני בעד דרך אחרת. הצעתי לה שבמקום להתגלש במגלשה של הקטנים, היא תשתמש בה כסולם ודרך הגשר תעבור הלאה, למגלשות הגבוהות יותר.

עודדתי אותה שוב לעלות למגלשה הגבוהה ממנה היא בחרה לרדת כמה דקות לפני. היא הסכימה בהססנות, כשישבה למעלה, היא רצתה שוב לסגת ואני עודדתי

אותה להישאר.

מכיוון שזו היתה מגלשה באמת גבוהה, לא יכולתי להחזיק לה את היד או משהו כזה. היא היתה לבד, אך אני עמדתי במקום שהיא רואה אותי ושככל שהיא תתקדם בגלישה,

היא תתקרב אלי. עודדתי  אותה לרדת לאט לאט, היא התחילה, ורצתה מיד לסגת ואז נקטתי בפעולה שונה...

אמרתי לה שתחזור על כל מה שאני אומרת... והתחלתי: "אני חזקה", והיא אחרי, "אני גיבורה", והיא אחרי, "אני יכולה", והיא אחרי, "אני מצליחה" והיא ממשיכה אחרי...

דיברתי עם חיוך אך בטון סמכותי ששם סימן קריאה בסוף כל משפט... והיא, אחרי...

 

כך היא התחילה לרדת במגלשה. באיזשהו שלב עצרתי אותה וביקשתי שתסתכל אחורה, על הדרך שעברה ואז, המשכנו בהצהרות... כמובן שהיא סיימה את המסלול

המפותל של המגלשה הארוכה, וכצפוי, עלתה עליה עוד פעם, הפעם בביטחון ובשמחה... מכאן, כל המתקנים כבר היו "קטנים" עליה והיא הרגישה גאווה עצומה,

וכמובן, שכך גם אני.

 

המשכנו את היום בים, באכילה בחוץ, וחזרנו הביתה מלאי אנרגיות, למרות החום, האנרגיה שהוצאנו וההליכה הרבה (הופתעתי לגלות שהלכנו כששה קילומטר, והדרדסית

לא התלוננה או אמרה שזה קשה לה).

 

כמובן, שבהמשך היא סיפרה בגאווה לכולם על ההישג שלה, היא שיתפה בהצהרות שאמרה, הראתה לכולם את התמונות שצילמנו והעיניים שלה ממשיכות לנצוץ כשהיא מדברת על זה.
 

מסקנות: חשוב לעזור לילדים להאמין בעצמם, וזה מתחיל בכך שאנחנו נאמין בהם.
 

כדאי לאתגר אותם ובו זמנית לתמוך בהם, שיראו כמה המם מסוגלים. זה תורם לערך העצמי שלהם.
 

ביטחון עצמי הוא כמו שריר, צריך לעבוד עליו בשביל לחזק אותו.
 

התפקיד שלנו הוא לתת לאחרים (ולא משנה באיזה גיל) כלים שיעזרו להם לגדול, ולא לעשות להם את העבודה ולאפשר להם להישאר קטנים.
 

הצהרות חיוביות שעוזרות לגלות את העוצמה שבנו הוא כלי שחשוב לנו, כמבוגרים, לזכור ולהשתמש בו, על מנת שנוכל לגייס את הכוח להתקדם במקום להיכנע לפחדים שלנו.
 

הגיע יום הכיף השלישי עם המתוקה הגדולה שמסיימת בימים אלה גן חובה. הילדה המדהימה הזאת ומלאת האור, לימדה אותי שיעור מעלף...
 

איתה לא יצאתי החוצה מכיוון שבערב שלפני היא נפלה על הגב, דבר שיצר שטף דם גדול ומגבלה בתנועה. העברנו יום של כיף בבית, בו היה לנו הזדמנות לשוחח,

לכתוב ספרון - (כן, היא כתבה ספרון ועיצבה אותו, ממש כמו אלה שיש בגן), ולעשות דברים של כיף. אחד הדברים שהמתוקונת המדהימה הזאת אמרה לי ושהולך איתי מאותו

היום הוא זה: "את יודעת יעל, כשאני יושבת בשקט, הלב שלי מדבר אלי"... וואו... איזו תובנה... זה לא משהו ששומעים כל יום...

 

זה כל כך מקסים... אנחנו המבוגרים שרוצים להתחבר ללב שלנו, משקיעים במדיטציה, בתרגילי נשימה, בנסיונות חוזרים ונשנים להשקיט את המחשבות ואת כל הרעש הזה

שאפשרנו לו להיכנס לחיינו, כדי לפתוח את הגישה לדבר הטבעי, הנהדר והנגיש עבורנו - מידע מהלב שלנו.

 

ילדה כל כך צעירה זיהתה את העוצמה הקיימת בלהקשיב ללב, ואנחנו, המבוגרים, אימצנו לחיינו מנגונים של פעולה שמרחיקים אותנו מעצמנו, שמלמדים אותנו לא לסמוך

על עצמנו, "להתאים" את עצמנו, לרצות אחרים, ו... להיות "שמשים של האגו".

 

מסקנה: צריך לדבר יותר עם הילדים. יש להם מידע חשוב עבורנו...
 

הסתיימו שלושת ימי הכיף. 
 

היה לי עונג רב לבלות עם כל אחת מהילדות מחוץ למסגרת ההתנהלות היומית וסדר היום השגרתי והתובעני. יצאתי מלאת תובנות ומסקנות, למדתי על עצמי עוד, דרכן.

אהבתי את עצמי על הדרך בה עזרתי לכל אחת מהן לגלות את העוצמה שבתוכה, להאמין בעצמה, ולעשות... התחברנו לצחוק מכל הלב, ובעיקר, למהות....

למהות שלי, למהות שלנו כבני אנוש, למהות של היקום המדהים הזה, לרוח - שהיא המהות, ולכל הדברים הקטנים שנתתי להם תשומת לב מיוחדת בימים האלה,

שיוצרים חוויות של עוצמה ואושר. 

 

רוצים להתחבר לעצמכם? קחו איזה ילד וצאו איתו מהשגרה.... ובעיקר, הקשיבו... :)

 

להזמנת המדריך לאהבה עצמית


 

 

לעמוד הפוסט תאריך: 16/06/2015 10:07:00 תגובות:
מספר עמודים: 5
הקודם    1 2 3  4  5   הבא   







































[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים