yael-philosof - כתבות שלי
   


 

Back
דף הבית >> כתבות שלי
 


מאמר מיוחד - בחירות



למה כל כך חשוב להרבות בשמחה?
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"...


 

"משנכנס אדר מרבין בשמחה", זה חלק מהמסורת שלנו, מהערכים ומהתרבות שלנו. בחודש אדר אנו חוגגים את חג הפורים שמסמל שמחה, ניסים והתהפכות של מצבים, שמראים לנו, שבכל רגע הדברים בחיינו יכולים להשתנות...

ערך השמחה, הוא ערך חשוב בחיינו ולחיינו וכדאי שנלמד ונתאמן על לאמץ אותו כערך לחיים, לא רק כסמל לחודש אדר.

כאשר אנחנו שמחים, אנחנו מרגישים טוב  ומקרינים את הרגש הזה הלאה, לאנשים סביבנו. אנחנו יוצרים אפקט של גל ששולח המון אדוות והשמחה הזו, לא רק משפרת את התחושה שלנו, אלא את התחושה של האחרים שממשיכים להשפיע על תחושה של אחרים וכך אנחנו יוצרים בסופו של דבר, עולם טוב יותר, כי שטוב לאנשים, הם עושים טוב לאחרים וזה "מדבק"....

מתוך השמחה באה תחושת הביטחון והנתינה. אנחנו לא דואגים לכך שלא יהיה לנו, אלא נמצאים בידיעה שיש לנו מספיק וכיף לנו לחלוק את ה"יש" עם אחרים. גם נתינת מעשר, באה מתחושה של שמחה לחלוק את מה שיש, בלי קשר לכמות ה"יש" וידועה כסגולה לשפע והצלחה...

כאשר אנחנו שמחים אנחנו בתדר של אהבה עצמית וכשאנחנו אוהבים את עצמנו, אנחנו לא רק טובים יותר, נדיבים יותר ונמצאים בסנכרון עם המהות שלנו, המטרות שלנו ועם הרוח, אנחנו גם טובים, נדיבים ומלאי חמלה כלפי האחרים. במקום לחפש להיות מושלמים, אנחנו מקבלים את עצמנו ומרשים גם לאחרים להיות אנושיים, לטעות ולהרגיש בטוחים במי שהם.

השמחה עוזרת לנו להתמודד עם אתגרים מתוך ידיעה, שאנחנו יכולים להתגבר על כל מה שנקרה בדרכנו ומכאן לדעת לסמוך על עצמנו.

כאשר אנחנו שמחים רמת האנרגיה שלנו עולה, התדר שלנו משתנה בהתאם ואנחנו מושכים לחיינו מצבים שבאים בהתאמה לתדר שלנו, כלומר מצבים שמשקפים את התחושה הטובה שלנו ושיגרמו לנו להמשיך ולהרגיש טוב.

הרגשה טובה זה מרפא לגוף ולנפש. ידוע היום מעבר לכל ספק, הקשר החזק המתקיים בין המצב הנפשי שלנו למצב הפיזי ולא מעט אנשים ריפאו את עצמם ממחלות קשות ואף פיתחו שיטות וטכניקות ריפוי עצמי בעקבות ניסיונם (חלק מהידועים שבהם: לואיז היי, ברנדון בייס, ביירון קייטי, קתי גודמן, אבנר שילה ועוד).

מייקל בקווית' מהסרט "הסוד" מדבר על כך שהוכח באופן מדעי, שלמחשבה חיובית יש השפעה פי 100 מאשר למחשבה שלילית. רק בהתבסס על הנתון הזה, אתם יכולים לדמיין מה יקרה לחייכם, אם תאמצו את השמחה כדרך חיים (ואולי זה נשמע יותר מדי טוב, מכדי שנוכל לדמיין את זה)?

גם ד"ר מסארו אימוטו שהקדיש 10 שנים למחקר מדוקדק וקפדני שעשה על המים, (בהתבסס על כך שאחוז ניכר מגופנו הוא מים) והוכיח איך המילים שלנו משפיעות על המים ומכאן, בעצם איך הן גם משפיעות עלינו.

לסיכום, לחיות בשמחה, זה אפשרי. לסגל לעצמנו דרך חיים של שמחה, זה לא מותרות, זו חובה שיש לנו כלפי עצמנו, כתשתית ליצירת החיים אותם אנחנו רוצים לחיות. השמחה לא רק גורמת לנו להרגיש טוב אלא גם מהווה בסיס לבריאותנו, למערכות היחסים שלנו ולחוויות שאנחנו חווים.
לחיות בשמחה זו בחירה שמבוססת על ה"נוף" הפנימי שלנו  ויוצרת את ה"נוף" החיצוני ולא להיפך. כאשר השמחה מבוססת על ה"נוף" החיצוני, על דברים שקורים מחוץ לנו, אנחנו בעצם מכניסים אותה לחיינו כברירת מחדל ולא כבחירה מודעת לדרך חיים.
 

הצטרפות חינם למועדון הטיפ השבועי

                    דואר אלקטרוני *
                    שם *
                    

 

 

 

 סליחה - מתוך הספר "המדריך לאהבה עצמית" - יעל פילוסוף

 
סליחה

 

"אחד האלמנטים הכי חשובים ומהווה את הבסיס לאהבה בכלל ולאהבה לעצמנו בפרט, הוא נושא הסליחה.
 
בדרך כלל, כשאנחנו חושבים על סליחה, אנחנו חושבים על מישהו שעשה לנו משהו
ואנחנו בוחרים אם לסלוח או לא לסלוח לו. זה נכון, קיים אלמנט של סליחה באינטראקציה בין אנשים אך על מנת שנוכל לסלוח לאחרים, עלינו קודם כל ללמוד לסלוח לעצמנו ועדשאנחנו לא עושים עבודת סליחה מעמיקה, אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה יש לנו לסלוח לעצמנו.
 
ראשית, אנחנו השופטים הכי נוקשים של עצמנו ולא רק שאנחנו נוהגים לשפוט את עצמנו,אנחנו גם נוהגים לתת את העונש ולעיתים לא רק להעניש את עצמנו פעם אחת, אלא שוב ושוב על אותם הדברים, גם כשכבר עברו שנים. כאילו אנחנו צריכים לשלם כל החיים על כךשאנחנו לא מושלמים.
 
חברים, גם בית משפט לפעמים מאשר חנינה... היו סלחנים כלפי עצמכם, לימדו מהטעויות והמשיכו הלאה.
 
כאשר אנחנו לא סולחים לעצמנו, אנחנו בעצם לא מוכנים לקבל את עובדת היותנו אנושיים ולכן אנחנו דורשים מעצמנו להיות "על אנושיים" – מושלמים. לא כך באנו לעולם ולא לשם כך הגענו לכאן. הגענו לכאן כדי להתפתח וללמוד, ניתנה לנו זכות בחירה ויכולת להבחין בין טוב לרע ולפעמים, הבחירה שעשינו הייתה מוטעית. אז מה???  זה נפלא שיש לנו סטנדרטים גבוהים ורצון להיות מצטיינים אך גם כאן דרוש איזון. איך נדע להעריך הצטיינות וסטנדרטים גבוהים אם לא נחווה לעיתים את הצד השני של הסקאלה?האם אנחנו באמת מצפים שהאחרים יהיו מושלמים? ודאי שלא. אנחנו מודעים לאנושיותם.
 
אז למה זה כל כך קשה להרגיש את אותה החמלה כלפי עצמנו?
סליחה עצמית מתחילה במקום של קבלה, שמי שהיינו ומה שעשינו בכל נקודת זמן, היה הכי טוב שיכולנו לעשות/להיות באותה סיטואציה, גם אם זה לא הדבר הכי טוב כשמסתכלים על זה בצורה אובייקטיבית. הידיעה שעכשיו, ברגע הנתון היינו עושים דברים אחרת, כבר יש בכוחה לשחרר אותנו מרגשות האשמה שאנחנו לוקחים על עצמנו".
 
 
 
 
האם ניתן לעבוד על סליחה עצמית בעזרת תת המודע?

 "כן. לא רק על סליחה נוכל לעבוד עם תת המודע, אלא גם על אהבה עצמית ועל כל נושא אחר, או התנסות אותם נרצה לחוות בחיינו.
 
תת המודע הוא החלק המופלא במוח, שאחראי על תהליכים בגוף שנעשים באופן אוטומטי, ללא בחירה מודעת (כמו נשימה, פעילות הלב, פעילות מערכת העיכול ומערכת הדם, צמיחת השיער, התחדשות התאים ועוד). זה החלק במוח, בו מוטבעות המחשבות, הרעיונות, האמונות והתמונות שאנו רואים בדמיוננו. התפקיד של תת המודע, הוא לקבל רשמים ולפעול על מנת להפוך אותם למציאות. חוק המחשבה/תודעה אומר שהמציאות שלנו נוצרת קודם כל במוח, לפני שהיא מופיעה כהתגשמות בעולם הפיזי. כלומר, מה שקיים במחשבה, יכול להתקיים במציאות, גם אם אנחנו שופטים את זה, כדבר לא הגיוני ) ניתן לראות לזה הוכחות בכל תחום בחיינו.

לדוגמא: איך זה שכאשר אנחנו זורקים לים אבן ששוקלת כמה גרמים, היא מיד שוקעת והאדם המציא "מכונה" – אוניה, ששוקלת מאות טונות ומכילה מאות טונות נוספים ולמרות זאת היא צפה וביכולתה לנוע ולהעביר משאות, בין יבשות? יש כמובן עוד המון דוגמאות לכך, אם נסתכל סביבנו.

בספרו "כוחו של תת המודע" כותב ג'וזף מרפי: שתת המודע מקבל כל מידע שניתן לו, בין אם הוא נכון ובין אם שקרי. ברגע שהמידע הגיע לתת המודע, הוא מתחיל לפעול על מנת להגשים אותו. מרפי טוען, שכל הדברים שקורים בחיינו, הוטבעו לפני כן בתת המודע ולכן כדי לשנות את החוויות שלנו, יש לשנות את המידע שאנחנו מכניסים לתת המודע. מכאן שעלינו להיות ערניים ולשים לב למחשבות ולאמונות שאנחנו מחזיקים בתודעה שלנו, כיוון שהן המקור לחוויות שלנו. אני בטוחה שכאשר אנחנו נתקלים באירוע לא נעים אנחנו לא ממש רואים איך אנחנו אלה שגרמנו לזה לקרות. זה בגלל שחלק ניכר מדרך ההתנהלות שלנו נעשה באופן אוטומטי ואנחנו לא שמים לב אליו.
דוגמא:
אני יוצאת מהבית ונוסעת לפגישה. אם אני אנסה לשחזר את הצעדים שעשיתי מרגע שיצאתי מהבית ועד שהגעתי למקום הפגישה, אני לא אזכור את זה שנעלתי את הדלת, הדלקתי את האור בחדר המדרגות, לחצתי על כפתור המעלית, פתחתי את האוטו, הדלקתי את הרדיו וכו'. אולי אני אזכור חלק מהדברים, אך חלק אחר, אני עושה באופן אוטומטי ולכן זה ממש לא עובר במחשבה המודעת שלי.
 
בנוסף, האירועים הפחות נעימים בחיינו, בדרך כלל משקפים את הדברים שאנחנו פוחדים מהם, מדחיקים אותם, או לא רוצים לחשוב עליהם, אך הניסיון שלנו להימנע מלחשוב עליהם משאיר אותם בחיינו. לדוגמא: ברגע שאומרים לנו, אל תחשבו על לימון, מיד אנחנו רואים לימון בעיני רוחנו ואפילו מרגישים את הטעם שלו. הניסיון לא לחשוב על משהו, זו השקעת אנרגיה וכאשר אנחנו משקיעים אנרגיה במשהו משמע שהוא נמצא בתודעה שלנו, בין אם אנחנו ערים לכך ובין אם לא.
הדבר תקף גם לגבי רגשות שנמצאים בתוכנו ופחד הוא אחד מהם. כאשר אנחנו משקיעים אנרגיה בדברים מהם אנחנו פוחדים, אנחנו מושכים אותם לחיינו, בדרך לא מודעת.
 
לפני מספר שנים גרתי בקיבוץ וטיפחתי גינת ירקות קטנה. שתלתי שם ירקות שהיוו חלק מהתזונה היומית שלי, השקיתי, עישבתי ודאגתי לשמור על הירקות ממזיקים, מתוך ידיעה שההשקעה שלי תניב ירקות טריים ויפים. תת המודע הוא בעצם "גינת הירק" הפרטית של כל אחד מאיתנו. מה שאנחנו שותלים בה, זה מה שנקבל. כמו שבגינת הירק נשקול מה לשים, נבחר את הירקות הטובים ביותר עבורנו, שמתאימים ל"תוצר" אותו אנחנו רוצים לקבל וניתן להם את הטיפול הטוב ביותר, כך עלינו להקדיש תשומת לב למה אנחנו "שותלים" בתודעה שלנו ולוודא ששתלנו את מה שאנחנו באמת רוצים לקצור וטיפחנו תודעה של מה שאנחנו רוצים לחוות. שפע לא יכול להתקיים בתודעת חסר. אהבה לא יכולה להתקיים בתודעת מרירות וכד'.
 
חוק היקום אומר, שכל מה שקיים במחשבה, יכול להיות קיים במציאות שלנו. אין דבר
שהוא קשה מדי ליקום לעשות עבורנו.
 
כאשר אנחנו ממוקדים ונמצאים במצב של איזון והתאמה בין מה שאנחנו חושבים, מאמינים, רוצים ומרגישים, אנחנו מפעילים את כוחות היקום להשיג לנו את מבוקשנו בדרך הקלה, הקצרה והמהירה ביותר. גם כאשר אנחנו יוצאים מאיזון, פועלים כוחות היקום להגשמת המחשבות והאמונות שלנו, אך אז בדרך כלל אנחנו חווים דברים שאנחנו לא רוצים בחיינו. למרבה המזל, יש פער בין הזמן שבו אנו חושבים על דבר מסוים, לזמן שהדברים מתגשמים, דבר המאפשר לנו לעשות "תיקונים" בכל רגע נתון.
 
בחזרה לנושא הסליחה. מכיוון שאנחנו כבר מבינים, שתת המודע הוא מקור יצירה
והגשמה, אנחנו יכולים לרתום אותו גם בנושא הסליחה על מנת להיעזר בתת המודע בתהליך הסליחה הייתי משתמשת לא רק בחזרה של הצהרות:
 
"אני סולחת לעצמי על"... אלא גם בכתיבתן. כך אנחנו מערבים מספר חושים ומחזקים את הרושם שאנחנו מעבירים לתת מודע. בנוסף, אפשר לדמיין את התחושה של הסליחה, הקבלה, החמלה ואת היכולת שלי לראות את כל מי שהיה מעורב בסיטואציה איתה אני מתמודדת, כחף מפשע, בדיוק כמוני, מתוך ידיעה שהוא "שיחק" איזשהו תפקיד שתמך בהתפתחות שלי ומתוך הבנה שהוא עשה את מה שהוא ידע, היה מסוגל וראה לנכון, באותו הזמן בדיוק כפי שאני.
 
אני יכולה לראות בדמיון את תהליך ההתפייסות ואת הרגעים שאחרי ההתפייסות, אני יכולה לעשות לוח חזון לגבי העניין. אני אישית אוהבת ממש לדמיין לפרטים את השיחה, את המבט והתחושות.
ככל שנערב יותר חושים ורגשות בעבודת הסליחה שלנו, כך הרושם שיעבור לתת המודע, יהיה חזק ועוצמתי יותר ומכאן, שיתוף הפעולה שלו והחלק שלו בעשייה, יהיה מהיר יותר.
 
דוגמאות להצהרות:
אני סולחת לעצמי על ששפטתי/ראיתי את עצמי כלא ראויה
אני סולחת לעצמי על ששפטתי/ראיתי את עצמי כחלשה
אני סולחת לעצמי על ששפטתי את עצמי על הבחירות שעשיתי
אני סולחת לעצמי על שניסיתי לשלוט במצב, באחרים...
אני סולחת לעצמי על הציפיות שיש לי שגורמות לי להרגיש מאוכזבת (ציפיות הן אחד הביטויים של חבלה עצמית) וכו'... כל אחד בהתאם לדברים שמרגיש שמעכבים אותו ורוצה לסלוח עליהם.
 
זה אולי נראה טיפשי ולפעמים אף מרגיש טיפשי, אך זה כלי מדהים שההתמדה בו מובילה לתוצאות נפלאות, להיכרות מעמיקה עם עצמנו ולפתיחות להכיר גם את האחרים בדרך שונה. כמו כן, מדהים לראות איך השינויים שאנחנו עושים בעבודה הפנימית שלנו משפיעים על מערכות היחסים שלנו עם אחרים, שכמובן לא היו מעורבים בתהליך".

 

© כל הזכויות שמורות ליעל פילוסוף

הזמינ/י עכשיו את המדריך לאהבה עצמית
 

למה כדאי לנו לבחור  בני  זוג שאוהבים את   עצמם ? 

 

     אני "שם" כבר 15 שנה, למה אני לא מצליחה   לקום ולעזוב?
 

האם גם את מרגישה כך? האם את שואלת את עצמך את השאלה הזאת? האם השאלה הזאת רלוונטית בכמה תחומים בחייך?

אל תרגישי רע, את לא לבד...

אני פוגשת נשים רבות שהשאלה הזאת מעסיקה אותן לגבי תחומים שונים בחייהן. זו יכולה להיות מקום העבודה בו הן נמצאות שנים ולא מרוצות, הזוגיות בה הן נמצאות ו/או לגבי מערכות יחסים אחרות, שלא עושות להן טוב וממשיכות ללוות אותן לאורך שנים.

אז אם לא טוב, למה בעצם הן בוחרות להישאר שם?

הסיבות ל"להישאר שם" הן רבות ומגוונות, אך הבסיס שלהן בדרך כלל משותף ונגזר מהדרך בה את רואה את עצמך.

אני אתחיל בשלושה סיפורים קצרצרים:

את צ', אשה בשנות השישים המאוחרות לחייה פגשתי ביום חורף שטוף שמש. צ' סיפרה לי שלפני כחמש שנים בעלה נפטר, מאז היא לומדת להיות עצמאית. כשהיא מסתכלת לאחור, היא מהרהרת בעצב על איך במשך כל כך הרבה שנים, היא חיתה בזוגיות שהפכה אותה לאשה תלותית, שלא מאמינה בעצמה ושהערך שלה נגזר מהדברים שהיא עושה ולא ממי שהיא.

לצ' אין לה שום טענות לבעלה, היא אשה מאד מודעת ומבינה היטב איך היתה שותפה לעניין, אך זה לא משפר את הרגשתה.

עם נ' דיברתי השבוע. נ' היא אשה בת 48 שחיה במסגרת נישואין מקרטעת כבר שנים, ללא אהבה, מלאת רגשות אשמה וצורך לרצות. היא עוסקת בתחום הטיפול הרגשי ויש לה חלום לעזור לאנשים לצאת ממצבי מצוקה ולהשתלב בחברה. היא רכשה המון ידע וניסיון בתחום בו היא עוסקת ואף למדה דברים נוספים, משיקים לתחום ושעוזרים לה לשלב מגוון שיטות טיפול. במקום לעשות את מה שהיא רוצה באמת, לאחר שנים שהשקיעה בלימודים ובסטאז' היא מתפשרת על מקום עבודה שלא עוזר לה לממש את חלומה ובקושי גומרת את החודש.
ג' סיפרה לי שיש לה שני ילדים גדולים, נשואים ועם משפחות משלהם. היא גרושה, נראית נהדר ורוצה לבנות פרק ב' בחיים. היא קנתה דירה חדשה, מטפחת את עצמה ועושה מאמצים למצוא זוגיות. הילדים שלה כועסים על כך. הם חושבים שבמקום לבזבז כל כך הרבה כסף על עצמה, (כסף שהיא עבדה ועדיין עובדת בשבילו), היא צריכה להשקיע בהם יותר. אחרי הרבה ויכוחים מערכת היחסים עם ילדיה הגיעה למצב של אולטימאטום: אם היא רוצה לראות את הנכדים, היא צריכה להביא "מתנות"...

לכאורה, שלושת הסיפורים שונים אחד מהשני והנושא המרכזי בהם שונה, אך יש כמה דברים מאד בסיסיים, המשותפים לכל הסיפורים:

בכל המקרים יש את האשה ה"טובה" שנותנת, עושה, מקריבה ואת זה שלא מעריך, שלא מבין, שדורש יותר וכד'.

הקרבה - כל אחת מהנשים הקריבה את עצמה, את הצרכים והרצונות שלה, לטובת מישהו אחר.

חיים של ברירת מחדל - כולן עשו בחירה לא מודעת לנהל את חייהן כברירת מחדל במקום כבחירה חופשית ומודעת.

צורך לרצות - לכולן היה צורך לרצות מישהו אחר.

פחד - כולן פעלו ממקום של פחד (משינוי, מחוסר אהבה, מהתנגדות האחרים, מעצמאות, מלקיחת אחריות וכד').

חוסר בטחון - הן פעלו ממקום של חוסר אמון בעצמן.

הרגל - אצל כולן התסכול, השגרה, הויתור על עצמן והנכונות להיות מובלת הפכו להרגל.

אי לקיחת אחריות – נתינת האחריות על החיים שלהם למישהו אחר.

 אמונות שגויות - אמונה שזה מה שהיא ראויה לו ו/או מסוגלת להשיג.

אמונה שהיא קורבן של נסיבות/אנשים/מצבים.

בריחה - במקום להתעסק בדברים שלה, מה היא באמת רוצה ולהכין תוכנית איך להגיע לזה, היא עסוקה בצרכים ורצונות של אחרים.

ועוד...
אפשר לדון שעות בכל אחת מהסיבות שציינתי, כיוון שכל אחת מהן טומנת בחובה עולם ומלואו וכמובן שאפשר למצוא סיבות נוספות. אני בחרתי להתמקד בסיבות האלה כיוון שאני רואה איך הן מהוות את הבסיס במקרים רבים כל כך, לסיפור שאנחנו יוצרים במוחנו שמטרתו להצדיק את המצב ש"נקלענו אליו".
 

כאשר אנשים נמצאים במקום שלא טוב להם כל כך הרבה שנים, משמעות הדבר שיש שם רווח עבורם, בין אם הם מודעים אליו ובין אם לאו. אחד הרווחים הבולטים במצבים האלה הוא היכולת להאשים מישהו אחר ב-איך שהחיים שלך נראים במקום לקחת אחריות ולשנות אותם. שינוי זה דבר מפחיד ולא קל ולכן הרבה פעמים אנשים בוחרים ב-רע שכבר הפך למוכר וידוע על פני הלא ידוע שיכול לטמון בחובו חוויה טובה יותר.

בהמשך, גם כאשר כבר מבינים שלקחת אחריות ולעשות שינוי זה דבר אפשרי, אנשים עסוקים בלהלקות את עצמם על כך שלא עשו את זה עד עכשיו ובמקום להשתמש באנרגיה שלהם לעשיית השינוי עכשיו, הם מבזבזים אותה על תסכול וכעס כלפי עצמם ונשארים במקום.
כדי לעשות שינוי צריך להחליט ולהתחייב לשנות.

הצעד הראשון ביצירת שינוי הוא ההכרה במצב ולקיחת אחריות מלאה עליו. כשאני אומרת לקחת אחריות מלאה, זה לא אומר להאשים את עצמך אלא זה אומר להבין ולהיות מודעת לכך שאת במצב שאת נמצאת בגלל הבחירות שעשית.

כדי לעזור לך לזהות מה גורם לך להישאר, היכנסי לקישור שם תוכלי להוריד שאלון, שיעזור לך ליצור בהירות ולזהות מחשבות, אמונות, פעולות שאולי אינך מודעת להן. אחרי שתזהי את דפוסי המחשבה/התנהגות שלך, יהיה לך קל יותר לבחור אחרת. 
                                              

                                      להורדת השאלון יש להירשם: 
                                                            

 
אימייל *
שם *
        
 

 

    © כל הזכויות שמורות ליעל פילוסוף

********

שנת תשע"ב
  
ת
ודעת שפע עוצמה ובריאות 
 

אני תמיד אוהבת את הזמן שלפני ראש השנה. זה בדיוק הזמן לעשות ניקיון, להוציא מהבית ומהתודעה את מה שמיותר ולפנות מקום לדברים חדשים, שאנחנו רוצים לזמן לחיינו. 

בתקופה הזאת, לא משנה כמה לוחות חזון מכסים את הקיר בביתי, תמיד יש מקום ללוח חזון נוסף, שמבטא את מה שאני רוצה עכשיו, בטווח הקרוב, את האנרגיה אותה אני רוצה לזמן, את התחושות אותן אני רוצה לחוות השנה ואת הרגשת ההתחדשות וההזדמנות בלהתחיל מחדש.
האמונה, התשוקה והציפייה שדברים נהדרים הולכים לקרות, הן הדלק שמניע את תהליכי ההתגשמות של מה שאנחנו רוצים לחוות, להיות, להשיג ולהרגיש. האתגר, הוא לא להפריע לתהליכים להתממש על ידי שיפוט, שליטה, ספק ופחד.
מכיוון שכל הקיים ביקום, הוא אנרגיה, חשוב מאד להתאים את רטט האנרגיה של מה שאנחנו רוצים, לרטט האנרגיה שלנו.
תחושה טובה, ציפייה למשהו, מחשבות חיוביות, אמונה, עשייה, התמסרות וכד'... כל אלה מעלים את הרטט שלנו ומזמנים עוד מאלה.
לעומת זאת, אכזבה, כעס, ספק, פחד, שליטה – "אמונה" שהדברים צריכים לקרות בדרך מסוימת ובזמן מסוים, שיפוט, מחשבות שליליות, תלונות וכד', מורידים את הרטט שלנו ומזמנים לחיינו עוד מאלה.
אנחנו לא יכולים לחשוב שלילי, לצאת מנקודת הנחה של פחד, של אנחנו לא מספיק, לא ראויים או לא יכולים ולצפות להשיג משהו ברטט גבוה מזה. אגב, גם התבססות על ניסיון לא מוצלח מהעבר, הוא רטט נמוך שבעצם "אומר", שהתוצאה כבר ידועה מראש.
השבוע נפגשתי עם מישהו שכל "הנוף הפנימי" שלו "הזדעזע" בעקבות הפגישה.
זה בחור, עם הרבה קבלות על דברים שעשה בחייו, הן בקריירה כעצמאי והן בבחירות אחרות שעשה ובהישגים שהגיע אליהם בתחומים אחרים.
הבחור, שבהחלט יש לו ריזומה מרשים, מחפש עבודה שלא מתאימה לכישורים שלו, לידע שלו, לניסיון שלו ולרמת ההשתכרות לה הוא רגיל.
כאשר אנחנו פועלים בצורה כזו, אנחנו נמצאים בחוסר התאמה. חוסר התאמה זה בא לידי ביטוי בפער בין מה שאנחנו יודעים, מה הניסיון שלנו ומה הדברים שאנחנו מוכנים להתפשר עליהם, במקרה הזה, כדי להשיג עבודה. כאשר אנחנו פועלים ממקום זה, אנחנו יוצרים כישלון, כיוון שהרטט שלנו לא עובד בהרמוניה עם הרטט של מה שאנחנו רוצים.
דוגמא:
אם יש לי ניסיון וידע בניהול ואני מוכנה להתפשר על משרה שלא מתאימה לי, הן מבחינת שעות, הן מבחינת שכר, מרחק, או תחום מקצועי, אך אני לוקחת אותה, כי אני פועלת ממקום של פחד, התוצאה תהיה או שלא אתקבל לעבודה, או שאתייאש מהר ואפרוש, או שיפטרו אותי.
זה לא אומר שלא צריך להתפשר לפעמים, אך זה אומר, שלא עושים את זה על דברים עקרוניים, שמהווים את הערכים שלנו.
כאשר הבחור הבין פתאום את דרך הפעולה שלו ואיך הוא מכשיל את עצמו שוב ושוב, הוא למד, כמה פשוט להשיג את מה שהוא רוצה, על ידי פעילות בדרך אחרת.
 
לקראת השנה החדשה, רציתי להדגיש את נושא החשיבות של לזמן לחיים שלנו דברים שבאים בהתאמה עם מי שאנחנו, עם מה שאנחנו רוצים ומה שאנחנו מאמינים שראויים לו ואז, לשחרר לרוח לעשות את שלה. איך ומתי הדברים יקרו, זה כבר לא בידנו... אך כאשר נהיה מספיק דבקים במטרה ומאמינים, הדברים יקרו בדרך הקצרה והמהירה ביותר.
שתהיה לכולנו שנה של שגשוג, פריחה, בריאות, הצלחה, שפע ואהבה ולא לשכוח להתמקד בתודעת שפע, עוצמה ובריאות...

 
© כל הזכויות שמורות ליעל פילוסוף

 
********

להצטרפות חינם למועדון הטיפ השבועי


                    דואר אלקטרוני *
    שם *
                       

 

 

אהבה מקפחת או אהבה מנצחת – מה הבחירה שלך?
יעל פילוסוף
יחסי תלות הדדית בזוגיות
 
את המאמר הזה החלטתי לכתוב בעקבות תופעה מדאיגה, שאני נתקלת בה יותר ויותר במסגרת עבודתי: בלבול בין מערכת יחסים בריאה ואוהבת לבין תלות הדדית – כ"הוכחה" לכך שמערכת היחסים בה אני נמצאת היא "אוהבת". כמובן שזו לא הוכחה למערכת אוהבת אלא יצירה משותפת של מערכת יחסים שמחבלת בצמיחה של בני הזוג, שמגבילה את שני הצדדים, ומחזקת דפוסים הרסניים במקום דפוסים בריאים של שיתוף, הדדיות, יצירה, התפתחות אישית ועצמאות.
השבוע, נפגשתי עם אחת הנשים הכי עצמאיות שהכרתי – עד שהיא יצרה בחייה מערכת יחסים של תלות הדדית.
 
אז מהי תלות הדדית ומהי האלטרנטיבה?
מערכת יחסים של תלות הדדית, זו מערכת בה הכוח והעוצמה של האחד באים מעצם היותו עם השני (ולא בזכות עצמו).
אלה יחסים שמבוססים על ריצוי, רגשות אשמה (שמתפתחים בהמשך גם להאשמה) וטיפול הדדי, במסווה של אהבה, דאגה ואכפתיות.
לדוגמא: השבוע אמרה לי מישהי: "אני יודעת שאני צריכה לטפל בעסק שלי, בילדים שלי, אפילו בעצמי, אך אין לי זמן... כי בעלי נמצא בבית, איך אני יכולה להשאיר אותו לבד ולטפל בשאר הדברים"? נדהמת, פקחתי את עיני לרווחה ושאלתי: "סליחה, בן כמה בעלך? את מודעת לכך שאת אשתו ולא המטפלת שלו"?
יש מאפיינים מאד ברורים במערכת יחסים של תלות הדדית, שכאשר הם קיימים, הם מהווים נורה אדומה, שמעודדת לבחון את הדברים מחדש.
זו מערכת שמהר מאד הופכת להיות לא בין שווים, כי אם בין חזק לחלש, צריך ונצרך, מטפל ומטופל וכד'. (חשבתם פעם איך מרגיש הצד המטופל, מעבר לתקופה שאולי זה נחמד ומפנק? הוא מקבל מסר מאד ברור של: אני לא סומכת עליך, אני לא באמת מאמינה בך, ואני יודעת שלא תוכל להסתדר אם אני לא...).
במערכת יחסים זו בדרך כלל יש הרבה הסתרות של אחד מהשני. זה מתחיל מהצורך לרֳצות
(כך אחד מסתיר מהשני את רגשותיו האמיתיים, רצונותיו ולפעמים גם מעשיו) ובהמשך הופכת ההסתרהלאמצעי של שליטה בבן הזוג (אחד או שני בני הזוג, "מחזיקים" מידע, שהשני רוצה לדעת וזה נותן כוח ושליטה ויוצר מצב מתמשך של הצבת תנאים אחד לשני: אם ... אז....). 
במערכת יחסים תלותית, יש צורך כמעט תמידי בקבלת אישור מבן הזוג (על איך אני נראה, מה אני חושב, מה אני עושה, מה אני רוצה ובכלל, האם אני בסדר?...)
בדרך כלל מערכות יחסים אלו מאופיינות בסוגים שונים של "הסכמים לא כתובים", שתומכים בהרגלים "רעים". לדוגמא: אם לא תעיר לי על איך שאני נראית, אני לא אעיר לך על איך שאתה מדבר... לא אתלונן על הסיגריות, לא "אגלה" את החולשות שלך, וכד', דברשבעצם יוצר שימור ואולי אף העצמה של הרגלים הרסניים על פני צמיחה, תמיכה ושיתוף.
מערכת יחסים זו בדרך כלל יוצרת הגבלות על כל יחיד להתפתח ולצמוח מבחינה אישית וכתוצאה מזה גם מגבילה צמיחה משותפת כזוג ובהמשך כמשפחה.
ביחסי תלות הדדית, העבר בעצם מנהל את ההווה. הפחדים, ה"פצעים" שלא טופלו, הצורך בשליטה, ההסתכלות השיפוטית, דפוסי המחשבה וההתנהגות שלא משרתים יותר, האמונות שלא תואמות עוד את מי שאנחנו וכד'...
ביחסים מסוג זה, יש הרבה "השלכה" אחד על השני ומעט לקיחת אחריות עצמית.
פנה אלי בחור לפני כשבוע, שיחסיו עם אשתו עלו על שרטון. הוא פחות התעניין במה הוא יכול לעשות, כדי לשפר את המצב ויותר ב"איך" אני יכולה לעזור לאשתו להבין... ביחסי תלות יש איזשהו צורך בסיסי ומתמשך, לשנות את השני, "לתקן" אותו, או לגרום לו להבין שהוא צריך להשתנות, במקום להתחיל בחקירה עצמית, על מה אני מרגישה, מה אני משדרת, מה אני רוצה, איך הגעתי למצב הזה ומה אני מוכנה לעשות כדי לשנות ולהשתנות... (אם בכלל, כי לא כולם באמת מוכנים להשתנות).
אחד הדברים המפחידים ביותר, במערכות יחסים תלותיות הוא בריחה לדברים הרסניים, כגון התמכרויות, על מנת לא למקד את תשומת הלב בהכרה בבעיות, בהתמודדות איתן,  בלקיחת אחריות ומציאת פתרונות.
אלה רק חלק מהמאפיינים ומה"מלכודות" שקיימות ביחסי תלות הדדית.
השבוע, נסעתי באוטובוס ושמעתי בחורה מדברת בטלפון ומספרת על כמה החבר שלה מקנא לה. קנאה בבן הזוג, זו "נורה אדומה" זועקת על יחסי תלות הדדית. המקנא – מכור לשליטה וה"מחוזר", מכור לאישורים, שהוא חשוב, שהוא אהוב, שאכפת ממנו וכד'... זה מצב מסוכן, בו שני הצדדים הם בעלי הערכה עצמית נמוכה וחוסר יכולת לראות את העוצמה שלהם ואת עצמםכמי שהם באמת.
 
האם יש אלטרנטיבה?
כן. יחסי מחויבות משותפת והדדית.
ישנו ספר נהדר באנגלית שנקרא CONSCIOUS LOVING.
הספר הזה מדבר על יצירת "מחויבות משותפת" ביחסים. על יחסים שמתבססים על האינדיבידואליות והעצמאות של כל פרט ועל השיתוף ביניהם, כחולקים מערכת יחסים אחת. הוא מדבר על כך שניצול ה"כוח", היתרונות של האחד, לטובת השותפות, מעצים את שני הצדדים ואת הסינרגיה שהם יוצרים.
יחסי מחויבות משותפת/הדדית מתקיימים כאשר שני אנשים מחויבים להכיר בשלמות אחד של האחר ובאינדיבידואליות של כל אחד.
זו מחויבות לראות בזוגיות זרז של כל יחיד לבטא את מלוא הפוטנציאל והיצירתיות שבו ולהיות שותף פעיל במערכת היחסים.
אז הנה כמה רעיונות למחשבה, לרוצים ליצור זוגיות שמבוססת על עצמאות ועל מחויבות משותפת:
ישנם ששה עקרונות בסיסיים, שהתחייבות אליהם היא תנאי הכרחי ביצירת יחסים המבוססים על מחויבות הדדית לצמיחה אישית וביחד - בתוך מערכת היחסים, אך לפני הכול, הדבר החשוב ביותר שצריך להיות ברור במערכת יחסים כזו הוא,שלכל אינדיבידואל יש את מלוא האחריות האישית. הוא לא רוצה/מצפה/חושב לשנות את האחראו שהאחר צריך להשתנות, אלא תמיד מסתכל פנימה, על מה, איך ולמה הוא יצר חוויה כזאת או אחרת.  
 
ששת העקרונות ע"פ ג'יי וקטלין הנדריקס – CONSCIOUS LOVING:
את החלק הזה ברובו תרגמתי ולכן הוא כתוב בלשון זכר, אך כמובן מתייחס לשני המינים ולאחריות האישית של כל אחד.
 
1. אני מתחייב לעצמי ליצור קרבה ומתחייב "לנקות" כל דבר העומד בדרכי מלעשות זאת – הרבה אנשים רוצים ליצור קרבה אך מחזיקים בהקשרים שליליים לנושא (למשל: פחד המבוסס על ניסיון העבר). ההתחייבות הזאת יוצרת מוכנות לעבוד על כל דבר שמונע ממני ליצור קרבה.
2. אני מתחייב לעצמי להמשיך ולהתפתח כאינדיבידואל – הרבה אנשים חושבים שהם צריכים להגביל את עצמם על מנת להיות במערכת יחסים. אנשים חושבים שהם צריכים "להיות פחות"או להקטין את עצמם ולהגביל את הצמיחה האישית שלהם, כדי שזה יעבוד. ההתחייבות הזאת מטרתה שתנקוט עמדה לגבי ההתפתחות האישית שלך. זו בעצם הכרזה שגם קרבה וגם אינדיבידואליות חשובות לך. שאתה מחויב להיות מאה אחוז מי שאתה וגם לתת מאה אחוז במערכות היחסים שלך עם אחרים.
3. אני מתחייב לחשוף את עצמי ולא להסתתרבתוך מערכת היחסים – רק על ידי החלטה מודעת לחשוף את עצמי לחלוטין, ניתן להשיג מערכת יחסים של מחויבות משותפת והדדית. הרבה פעמים, פגיעות שחווינו ממערכות יחסים בעבר, גורמות לנו לרצות להסתתר. אנחנו "בולעים" את הרגשות והצרכים שלנו ולא אומרים את האמת לעצמנו ו/או לאחרים. הדרך היחידה ליצור מערכת יחסים עמוקה וקרובה  היא המוכנות להיות "שקוף". (אגב, זה המוטו של בית הספר לאימון שבו למדתי,
 NNER VISIONS INSTITUTE FOR SPIRITUAL DEVELOPMENTI וזה תקף לא רק לגבי מערכת יחסים זוגית, אלא לגבי כל מערכות היחסים הקרובות לנו). ככל שאנחנו מסתתרים יותר, כך אנחנו יוצרים יותר חוסר נוחות, חוסר אמון וחוסר בטחון במערכת היחסים.
4. אני מתחייב להעצים את האנשים שסביבי – במערכת יחסים של מחויבות הדדית, אני מתחייב לתמוך בכל אחד להיות מי שהוא. אני מתחייב להעצים את האנשים סביבי ולתמוך בכך שימצו את מלוא היכולות שלהם. בהתחייבות הזאת אנחנו תומכים בהתפתחות המלאה של בן/בת הזוג. (כמובן, כשיש תמיכה הדדית, שני הצדדים מתפתחים ויוצאים נשכרים ובכך גם ממנפים גבוה יותר את מערכת היחסים שלהם).
5. אני מתחייב לפעול ממקום של מודעות לכך שאני אחראי במאה אחוז על כך שאני המקור למציאות שלי - אהבה לא מודעת, יוצרת תחושת קורבנות. כאשר אנחנו מודעים לכך, שאנחנו המקור ליצירת מה שקורה לנו, אנחנו יכולים לקחת אחריות מלאה על חיינו. מערכת יחסים בריאה אפשרית, כאשר אנחנו מוכנים לבסס את המעשים שלנו, על הידע שאנחנו המקור של המציאות שלנו.
6. אני מתחייב ליהנות ממערכת היחסים הקרובה שלי – זה אולי נראה מוזר שאנחנו צריכים להתחייב ליהנות ממערכת היחסים שלנו. זה רעיון חדש לראות את מערכת היחסים כמשהו שצריך לגרום לנו הנאה, כיוון שמיליונים, לאורך השנים, רואים את מערכות היחסים שלהם כמצב של הישרדות והתקשורת ביניהם מבוססת על "החלפת" נהמות.
מאד חשוב להסתכל על מערכת היחסים עם מחויבות להנאה, כיוון שרבים מאמינים שמערכת יחסים אמורות להיות קשות וכואבות.
התחייבות ליהנות ממערכת היחסים יכולה להיות אחת החוויות המשחררות ביותר, כיוון שהיא פותחת אותנו לאפשרויות של חיים ללא קונפליקט.
(מתוך: CONSCIOUS LOVING)
 
לסיכום:
כאשר אנחנו לא מרגישים שלמים בתוכנו, לא מקבלים, מעריכים, אוהבים ומחויבים לעצמנו, זה משתקף חזרה במערכות היחסים, באנשים שאנחנו בוחרים להכניס לחיינו, (בין אם אנחנו עושים את זה במודע, או שלא במודע) ואז אנו נוטים להאשים את האחר במקום להסתכל במראה ולבחון עצמנו ברבדים עמוקים יותר.
תלות זו לא אהבה. תלות זה מצב של טיפוח הדדי של החלשת עצמי והאחר, של שימור הרגלים "רעים", של היאחזות בכוח, בשליטה ובעבר ושל הגבלת הפוטנציאל וההתפתחות של עצמי ושל האחר. תלות לא מכבדת את האינדיבידואל, אלא נותנת לו תחושת ערך, המוזנת ממישהו אחר. יש אופציה אחרת,אופציה של חופש להיות מי שאני ולקבל את האחר כמי שהוא, של להעצים אחד את השני ולצמוח כאינדיבידואלים וביחד. זו האופציה של מחויבות ושיתוף הדדי, שמהווה מקור תמיכה והשראה ומשמשת כמקום בטוח, שהבסיס שלו הוא כבוד הדדי ואהבה. ביחסי מחויבות הדדית, המחויבות של כל יחידהיא קודם כל לעצמו, להיות ולתת מאה אחוז ממי שהוא, להיות מחויב ליצור זוגיות של שיתוף ואהבה ולהכיר בכך, שהוא המקור ליצירת המציאות שלו. לא להיות קורבן של החיים, אלא לנהל וליצור את החיים, כפי שהיה רוצה. המסע הזה הוא בעצם, קודם כל מסע של גילוי עצמי – מי אני, לא מכלול ההתנהגויות שסיגלתי לעצמי, אלא מה המהות שלי וכשאנחנו פתוחים לעשות את העבודה הזאת, אנחנו מושכים לחיים שלנו אנשים ומצבים בהתאם.
כאשר אנחנו רוצים שהאחר ישנה את התייחסותו כלפינו, אנחנו צריכים להבין, שמשהו בתוכנו צריך להשתנות.
   

© כל הזכויות שמורות ליעל פילוסוף


להצטרפות חינם למועדון הטיפ השבועי

                        דואר אלקטרוני *
      שם *
                    

 

 

© כל הזכויות שמורות ליעל פילוסוף








































[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים