yael-philosof - שכחתי לספר לכם...

 

Back
דף הבית >> המסע שלי אצל איאנלה - פוסטים מהקפה >> שכחתי לספר לכם...
21.02.09
 


 
השתדלתי לכתוב את הבלוג, פחות או יותר, על פי רצף תאריכים, כדי לשתף אתכם בחוויה כפי שהיתה...

זה לא תמיד מצליח, בגלל לוח הזמנים הצפוף, והטיסות המרובות, וגם הפעם, קצת פישלתי... שכחתי לספר לכם על הנשף המדהים

שאיאנלה אירגנה לנו, בשנה שעברה.

זה היה בערך בחודש ינואר, אני אפילו לא יודעת להצביע על איך התחיל הדיון הזה, אך דיברנו על נשיות, על איך אנחנו רואים את

עצמנו, ועוד דברים שכאלה... 

ואז, איאנלה שאלה משהו כמו, "מי לא לובשת שמלות, לא מתאפרת, ולא משקיעה בלהיראות מליון דולר"... מסתבר, שלא מעט

מאיתנו, (כולל אותי), לא עשו את הדברים האלה...

היא הודיעה, שבחודש אפריל עלינו לבוא לכתה עם שמלה שחורה, נעלי עקב, איפור ותסרוקת. על הבחורים (כן, יש חמישה גברברים

בכיתתנו), היה ללבוש טוקסידו. 

היא הבטיחה נשף בלתי נשכח... יקבלו את פנינו עם שטיח אדום... והשאר... כמו תמיד, ה פ ת ע ה ! ! ! 

אני, הכי רחוקה בעולם מלבוש אלגנטי, עקבים, שמלות ואיפור, אך... אין ברירה... אין כניסה לכתה אם אני לא באה בלבוש הזה.

ותאמינו לי, שאין אצל איאנלה משחקים... מה שאומרים - מתכוונים. אין כניסה לכתה בלבוש בלתי הולם.

אובדת עצות, פניתי לאורנה חברתי שאיבזרה אותי בשמלה, תיק, ובהרבה נסיונות שכנוע לקחת איתי גם איפור ונעלי עקב - תודה

יקירתי, אך עד כאן.

אחרי מדידות חוזרות ונשנות, צחוקים על כך שאני לא מכירה את עצמי, עם כל התחפושת הזאת, מצאנו את האביזרים שאני "יכולה

לחיות איתם", וכך יצאתי לדרכי "לעולם הגדול", מוכנה להיראות מליון דולר...

הגעתי יומיים לפני הלימודים. החברה שאצלה אני גרה, בזמן שהותי שם, ניסתה לשכנע אותי להצטרף אליה למספרה, לעשות

תסרוקת, סידור ציפורניים וקניית נעליים חדשות, לכבוד האירוע. 

חבר'ה... לא הגזמתם קצת??? מסתבר שלא...

אני, כדרכי השמרנית, לבשתי את שמלתי החדשה (או יותר נכון, שמלתה של אורנה), התיק, שמתי שתי סיכות בשיער, שקניתי במיוחד

לאירוע, קצת אודם, נעליים עם עקב בגובה 2 ס"מ בערך (אין לי יותר גבוה מזה), ו... לדרך...

הגענו לבית ספר, זה היה לא יאומן...

האמריקאים, כמו האמריקאים... מלאי השקעה, עשו תסרוקות מדהימות, קנו/תפרו שמלות מרהיבות, סידרו ציפורניים, קנו נעליים, הלכו

למאפרות, ומה לא... והבחורים, חתיכים אחד אחד... הרגשתי כמו בסרט...

 

המורים כולם לבושים גם הם במיטב המחלצות, ואיאנלה, כמו שרק איאנלה יודעת, לבשה שמלה מוזהבת, שמה את המוסיקה שקוראת

לנו להיכנס לכתה, ובכתה, לא פחות ולא יותר, חיכה לנו שטיח אדום...

כל אחד נכנס בתורו, איאנלה היתה הקריינית והמארחת של הערב, הזמינה כל אחד להיכנס בהליכה של מסלול דוגמנות, כל המורים

והתלמידים משנה ג', עמדו מסביב ומחאו כפיים, לכל אחד שנכנס, ואיאנלה מראיינת כל "דוגמנית", על המעצב את השמלה שלה... זה

היה קטע מדהים...

 
 

לאחר שכולנו התיישבנו, משני צידי המסלול, איאנלה בחרה אנשים מסוימים, ע"פ קריטריונים של: מי הכי השקיעה בלבוש, מי יצא 

באופן קיצוני מ"אזור הנוחות", ועוד כהנה וכהנה קריטריונים, זימנה כל אחד מהם לבמה, לשאת נאום קצר, והגישה להם פסלון קטן, כמו

שמקבלים ב"אוסקר". 

זה היה כל כך מרגש ומצחיק.... באמת, אין כמוה...

לאחר מכן, ישבנו כולנו לאכול, ותלמידי שנה ג', היו המלצרים שלנו, הסתבבו סביבנו, והגישו לנו אוכל - מכל טוב - כדי שבאמת נרגיש

את מליון הדולר ששמנו על עצמנו...

אחרי הארוחה, כמסורת בית ספרנו, התחילה מסיבת ריקודים.

זה בית ספר שכל שיעור בו, מתחיל בריקוד, ותמיד יש מקום לעוד שירים וריקודים...

כולם רקדו, השתוללו, נהנו וצחקו... ואחרי שעתיים, לא האמנו שזו אכן מציאות, עם כל המחלצות המושקעות, הבטן המלאה, האנרגיות

הגבוהות, השמחה והצחוק... החזירו אותנו לספסל הלימודים...

וכמו שנאמר, לפעמים, החגיגה נגמרת...

 
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים