yael-philosof - שיעורים, שיעורים, ועוד... שיעורים

 

Back
דף הבית >> המסע שלי לארה"ב - תודה >> שיעורים, שיעורים, ועוד... שיעורים





שיעורים, שיעורים, ועוד... שיעורים...

 
וואו... כתבתי בפעם האחרונה לפני קצת יותר משבוע (או אולי שבועיים) ונראה שעברו חיים שלמים מאז...

הימים מתחילים להיות לחוצים, כי יש לנו עוד המון עבודה לעשות, וביניהם מפגשים כאלה ואחרים עם אנשים חדשים וותיקים בחיי,

מחויבויות חברתיות, ביקור במסעדות שהתגעגתי אליהן, ביקור חובה בחנות הספרים ורכישת חבילת קלפים נוספת והמון שעות

עבודה והרבה שעות מדיטציה....

אחד הדברים הכי חזקים ואופיינים לבית הספר של איאנלה זה הרצון להפוך אותנו ל"שקופים", וכשאני אומרת שקופים, אני לא מתכוונת

לבלתי נראים, אלא לאותנטיים, לכאלה שמוכנים להסיר את כל המסכות, להיות פגיעים, כנים, נטולי אגו, וחשופים.... אחת הדרכים

לעשות זאת היתה להתאמן על הבמה, מול שלושה מאמנים (ובדרך כלל איאנלה בראשם), מול כל הכיתה, כל המורים, ולפעמים... מול

חברים מכיתה אחרת. (מי שראה "מתחילות מחדש", זה קצת מזכיר את "וועדות הביקורת"). 

החוויה הזו, היא אחת החוויות הקשות, המדהימות והמעצימות ביותר שחוויתי אי פעם....

לא. אני ממש לא הגעתי לשם פתוחה ואותנטית... הייתי אדם שלא משתף בכלום... (חברי ומשפחתי מזה עשרות שנים יכולים להעיד

על כך), אף פעם לא התנדבתי מרצוני לעלות לבמה, אבל אז, החליטו לחייב אותי לעשות זאת כל חודש... ועל זה אני מודה לאיאלנה

ולצוות המדהים שעובד איתה... כי אין לכם מושג קטן איזה כיף זה לרדת מהבמה אחרי שעברת תהליך עם המאסטרים של

המאסטרים... (אגב, בסוף הלימודים קיבלתי תעודת הצטיינות על אומץ)... שבמסגרת האתגרים המדהימים שחוויתי שם, זה סוג של

פרס נובל... :).

איאנלה ואני בתקופת הלימודים שלי


האמת, יש משהו מאד מפחיד בלהיות "שקופים", ועם זאת, משהו מדהים שאי אפשר להסביר... 

אז השבוע, ישבנו לין ואני לארוחת ערב, העלנו המון דברים ממה שחווינו, ותוך כדי שיחה "נלחץ" לי איזה "כפתור" והפכתי אובר

רגישה... האמת, זה די הדהים אותי... לא חשבתי שלערב אחד שחוויתי בחיי לפני שש שנים, יש כזו השפעה עלי גם היום... הבנתי

שיש שם "פצע" שדורש ריפוי, ושצריך "להפשיל שרוולים" ולעשות בדיוק את אותם תהליכים שאני עושה עם המתאמנים שלי (כל כך

מתגעגעת אליהם, שאין לכם מושג)...

מ ד ה י ם . . . 

ביום שלמחרת רמת הרגישות שלי עלתה (כיאה למי שמגלה פצע)... התרחקתי מעצמי. התחלתי לשאול שאלות ולהטיל ספק לגבי

העבודה שאני עושה כאן, האם היא שווה את המאמץ הרב, את שעות העבודה הרבות וההימצאות בקור (כשבארץ עוד סוג של קיץ)

וכו'... גם היתה לי קשה העובדה שאמנם מארחים אותי נפלא ואני נמצאת במקום מקסים, אבל הוא מרוחק מכל מקום, ואני לא יכולה

להיות עצמאית פה. בלי רכב, אין אפשרות לצאת לשום מקום... (ואם היה לי רכב, אין לי מושג לאן הייתי מגיעה. הכל נראה כאן דומה

אחד לשני, והעיר הקרובה היא במרחק שעה נסיעה), אין כל כך אפשרות ללכת ברגל (אין שבילים, זה רק כבישים שמובילים לבתים

שכל אחד די מרוחק מהשני, וביניהם שטחי ענק ירוקים או מיוערים).  

 
 
זה הנוף הנשקף מהחלון בפינה בה אני עובדת


 

ואז, קיבלתי מייל מדהים מאחת המשתתפות בקורס שקשור לתהליך שהיא עוברת, והזכיר לי מחדש למה אני כאן, ומה החשיבות של

זה, הרבה מעבר אלי...

יום ראשון היה בכלל מפתיע... פתחתי את הטלפון הישראלי שלי על הבוקר, וחיכתה לי הזמנה להתראיין ברדיו על מה שאני עושה...

זה כאילו "סגר את הפינה" של אתמול והחזיר אותי למהות  של המסע שלי. לא עברו חמש דקות, וקיבלתי עוד הצעה מדהימה להרצות

באיזשהו מקום ממש מגניב, בקונספט אחר... זה פשוט מדהים איך כאשר אנחנו מפסיקים "להילחם" על כך שדברים יקרו כך או אחרת,

היקום מסתנכרן איתנו ומראה לנו את הדרך... האמת, שתי ההצעות ממש ריגשו אותי, והשניה שבהן, אפילו הפחידה... איאנלה אומרת

שאם יש לך מטרה ואת לא "עושה במכנסיים" כשאת מדברת עליה, כנראה שהיא לא מספיק גדולה.... ואז...

הגיעה שוב החברה עם קלפי מודעות, וגם הפעם עשינו עבודה עם הקלפים ובעצם, חזרנו להיות שקופים

ולהעלות אל פני השטח את הפחדים שעוצרים כל אחת מאיתנו, במקומות כאלה ואחרים בחיים, מלהגיע רחוק. אך יותר מכל, עלו בי

זכרונות וגעגועים לאנשים שחוויתי איתם תהליכים כל כך עוצמתיים... ו... יצרתי קשר עם איאנלה... 


חזרנו לעבוד במרץ על הקורס!!!

אחרי שהשתמשתי בכלי המודעות לקבל את העובדה שהחופשה שתכננו בפלורידה התבטלה, חלה תפנית בעלילה, והחופשה שוב

עלתה על הפרק. הופתעתי לגלות על עצמי, שלמרות שממש רציתי לנסוע לשם, כשזה עלה שוב על הפרק זה הלחיץ אותי, וגרם לי

לחשוב איך נספיק לסיים את העבודה ולצרף שני אנשים לקורס השלם... ושוב נזכרתי שיש לי כלים....

בחרתי להתמקד באמונה וגמישות.

אמונה, שהדברים קורים כמה שהם צריכים לקרות. אם הטיול חזר לעמוד על הפרק, כנראה שכך זה צריך להיות, וכנראה שהתוכניות

לבקר בדרך את מאמא אלמסי, ואת קן ורנה צריכות גם הן לקום לתחייה. 

וגמישות, לוותר על שליטה של איך דברים צריכים להיות, של מה עם מה שתיכננתי ואיך הדברים יסתדרו... ופשוט לזרם עם השינוי.

אמנם זה יצר קצת בלאגן, כי כבר החלטתי לנסוע למרילנד למאמא אלמסי ולעוד חברה לפני החזרה לארץ, ואפילו הזמנתי לי מלון לשני

לילות, כדי להיות במרכז העיר ולא להיות תלויה באף אחד. וככה תוך כדי התלבטויות לגבי פלורידה ולוח הזמנים שלי, הבנו שאצטרך

לקחת טיסת פנים מפלורידה לניו יורק. במשך יומיים או שלושה מאז שהרעיון עלה שוב על הפרק, בדקתי הן את מחירי הטיסות והן

האוטובוסים (26 שעות נסיעה באוטובוס), וכל הזמן דחיתי את ההחלטה כדי שנראה איך אנחנו מתקדמות עם העבודה. ואז קפצה לי

הצעה אטרקטיבית במהלך שיטוטי באינטרנט. מצאתי טיסה מוזלת, שיש בה מקום אחרוןן במחיר הזה, ותוך כדי הזמנה קיבלתי גם

מייל עם קופון נוסף, מה שעשה את זה עוד יותר אטרקטיבי, (זה עלה פחות מנסיעה באוטובוס), השאיר את ההתלבטויות מאחור

והזמנתי את הטיסה... ביטלתי את ההזמנה למלון במרילנד. 

פלורידה, אנחנו מגיעים!!!

יש לנו נסיעה של יומיים כדי להגיע לפלורידה, ולין באדיבותה הציעה שניסע דרך מרילנד (שעתיים נוספות של נסיעה, ועוד יום בשביל

חברים), כדי שאפגוש את מאמא אלמאסי ואת לורי. מאמא אלמסי אמרה לי שהיא כל כך מתרגשת מהפגישה (וגם אני)... ברור שהולך

להיות כאן עוד "שיעור" בלהיות שקופים, וזה נהדר...

היום סיימתי את החלק של תרגום הקורס, לין עובדת על החלק שלה - של התיקונים, וממש בקרוב נתחיל לצלם... נותר לנו קצת יותר

משבוע לנסיעה לפלורידה, בדרך יש לי עוד כמה משימות של "יציאה מאזור הנוחות", ביניהן לנסות לקבוע עם קן ורנה, להצטלם

לסרטוני הוידאו לקורס - באנגלית, לבטל את השתתפותי בחתונה שאני מוזמנת אליה ולעמוד בכמה התחייבויות חברתיות...

חמש שנים לא הייתי כאן... עם חלק מהאנשים זה מרגיש שרק אתמול נפרדו דרכנו, ועם חלק אחר זה מרגיש שהזמן עצר מלכת, כאילו

הדברים שדיברנו עליהם לפני חמש שנים, הם גם הדברים שמעסיקים אותם היום, בלי שום שינוי, בלי שום מקום להתפתחות... זה

לימד אותי להיות סובלנית יותר ולשמוח על המסע שלי בחיים...

סוף השבוע מגיע, וזה זמן נהדר למנוחה כי שבוע הבא הולך להיות גדוש בעבודה ואירועים....

נשתמע בקרוב.

חיבוקים!!!

אגב, אתמול במפתיע, השמש הישראלית הגיע לבקר, ויצאנו בצהריים לטיול בפארק... שולחת לכם קצת תמונות...

 
 



 
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים