yael-philosof - רגעים...

 

Back
דף הבית >> המסע שלי לארה"ב - תודה >> רגעים...


אני מניחה שכשהפוסט הזה יגיע אליך, אני אהיה כבר בדרך למרילנד, בדרך לפגוש לארוחת צהריים את המורה שלי מאמא אלמסי,

ואת חברתי הטובה לורי. 

השבוע זה השבוע האחרון שלי כאן באזור הכפרי המדהים Ohioville בפנסילבניה. עכשיו יום שישי בבוקר, שמוקדש לכתיבה, כביסות

והתארגנות לקראת השלב הבא של המסע שלי - החופש!!!


השבוע היה שבוע של עם המון רגעים של אושר, זכרונות, שיחות עומק, המון מדיטציה ו... לחץ לסיים דברים. 

כבר בשבוע שעבר היה ברור שאנחנו לא הולכות לסיים את העבודה שלשמה הגעתי, במיוחד אחרי שסידרתי לעצמי טיסה מפלורידה

לניו יורק, אחרי שהחופשה שתיכננו חזרה לעמוד על הפרק (והטיסה הזו, זה בערך הדבר היחיד הקבוע ש"ניהל" את ההצגה, כל שאה

התוכניות השתנו כל הזמן). במקום "להילחם" על כך שנעבוד יותר, ולהיות מתוסכלת מכך שאין סיכוי שנספיק גם לעבור על התרגום

שעשיתי, גם לצלם את הקורס, גם להכין את דפי העבודה וגם לבנות אותו באתר... החלטתי לשחרר, ומאחר שסיימתי את התרגום, מה

שחשוב עכשיו זה שנעשה את הסרטונים, כי אותם לין ואני חייבות לעשות יחד, כל שאר הדברים יידחו אם צריך... ואם זה ייקח עוד

שלושה חודשים עד שהקורס יהיה מוכן, זה גם בסדר... הזמן הוא אלוהי. עלינו לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים, בלי לחוש צורך

לשלוט על הזמן שבו הדברים יקרו. זה שיעור שלא תמיד קל לקבל אותו, אך הוא כל כך תורם לכך שנחיה בשקט נפשי גדול יותר... ביום

ראשון עבדנו כל היום על הטקסטים של הסרטונים של הקורס ורצינו שהכל יהיה מוכן כדי שנתחיל לצלם. ביום שני באה לכאן חברה

מדהימה (כמידי שבוע), איתה עשינו עבודה עם קלפי מודעות.

זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לארה"ב ולא לוקחת איתי לפחות אחת מהחפיסות של קלפי המודעות שלי (לקחתי מזוודה עמוסה

במתנות) :), אך ידעתי שוודאי ארכוש לפחות חבילה אחת של קלפים חדשים. בכל יום שני כשג'רי באה לכאן ועשינו מפגש של

מאסטרמיינד רוחני עם הקלפים, היא הביאה איתה איזושהי (או לרוב איזשהן) קלפים. הפעם איך שג'רי הגיעה אמרתי לה שיש לי

קלפים חדשים, כמובן היא ישר ביקשה לראות אותם, ולא יאומן (או שדווקא כן, כי אנחנו אוהבים סנכרון), ג'רי הביאה בדיוק את אותם

הקלפים שאני רכשתי. 


 
 

המפגש עם ג'רי היה מדהים - כרגיל, העניין הוא שאחריו, ממש לא היה לנו חשק, אנרגיה או מוטיבציה להתחיל בצילומי הסרטונים,

בדרך כלל, אני רותמת את עצמי לעשות את מה שצריך, גם אם לא ממש בא לי, אך הפעם החלטנו לוותר לעצמנו, למרות שזה היה

קצת מלחיץ, כי ממש לא רצינו להעביר את האנרגיה הזו של חוסר חשק והתלהבות, בסרטונים.

זו היתה הפגישה האחרונה שלי עם ג'רי (לפחות בביקור הזה), אין לי מושג אם ומתי אראה אותה שוב, לפני שהלכה, קיבלתי ממנה

מתנת פרידה, 3 תליונים של מלאכים למזכרת. 

אחרי שקפאתי בבית במשך כמה שעות, הוצאתי כסא נוח החוצה לשמש וישבתי לאיזה שעתיים של מדיטציה ובהייה בסנאים המקפצים

ומחפשים אחר אוכל. ידענו שימים שלישי ורביעי הם ימי העבודה האחרונים שיש לנו, כיוון שיש לנו כבר תוכנית סגורה לימים חמישי

ושישי, ובשבת אני לא עובדת.

ביום שלישי קמנו בבוקר מכווננות עבודה. מלאות כוונות ואנרגיה ניתקנו טלפונים, הכנתי את המצלמה, החצובה, הטייפ, המחשב

והתסריט אך איכשהו שום דבר לא עבד... השקענו שעות רבות בעבודה ולא הצלחנו ליצור אפילו סרטון אחד. בערב יצאנו לארוחת ערב

שנדחתה משבוע שעבר, עם חברה, ויום העבודה לפני האחרון שלנו, הסתיים ללא תוצאות.

מכיוון שידענו שעשינו כמיטב יכולתנו, קיבלנו את הדברים כ"זה מה שזה", בלי כעס, תסכול, או אכזבה מיותרים. 

חזרנו מארוחת הערב ועשינו "מרתון איאנלה" - המורה שלנו, כשצפינו בתוכנית הטלויזיה שלה בערוץ OWN. 

יום רביעי - סוף השבוע מתקרב ואיתו גם סוף העבודה שלנו. 

קמתי מוקדם בבוקר לתוצאות בחירות עגומות. מעבר לכל הדברים שאני רואה בדונלד טראמפ ובבחירות האלה, לא מובן לי איך אדם

שמטריד, מזלזל ומבזה נשים, הופך להיות נשיא. לא מבינה איך נשים בחרו בו כנשיא.... האנרגיה לעשות את הסרטונים, כבר לא

גבוהה כפי שהיתה אתמול. יש לנו לצלם תשעה או עשרה סרטונים, ואין מצב שנוכל לעשות את זה ככה. חייבים להרים את האנרגיה....

אחרי שחיפשנו לוקיישן מתאים (או יותר נכון הכי מתאים שהצלחנו למצוא), ירדנו למרתף, עיצבנו את המקום לפי הצורך שלנו,

ולשמחתי הקור המקפיא שם גרם לי לקפוץ ולרקד... עשינו כמה טייקים שלא עבדו כמו שרצינו, אבל ידענו שלוותר זו לא אופציה.

פתאום התחלתי לשיר שירים שלמדתי כאן והיו חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים שלנו (FEEL THE SPIRIT MOVING INSIGE

ME), התחלנו באמת להרגיש את ה"רוח" בתוכנו, את החיבור לעשייה, מילאנו את עצמנו באנרגיה ותוך כמה שעות כל הסרטונים היו

מצולמים ומוכנים לעריכה. 

בין הכתיבה, הכביסות, וסידור המזוודות אתחיל לערוך את הסרטונים.

מחר יש הוזמנתי ליום הולדת 80 של הדודה של לין. פגשתי אותה לפני כחמש שנים ביום הולדת משפחתית אחרת והיא אמרה ללין

שהיא תשמח שאגיע. אחרי התלבטויות רבות, וכמעשה של אהבה עצמית, החלטתי לוותר על המסיבה ולקחת לעצמי יום חופש.

מחכים לנו ימים מרגשים...

ביום ראשון נצא מוקדם בבוקר לכיוון פלורידה - מרחק של 2300 ק"מ.

התחנה הראשונה שלנו, כפי שציינתי תהיה במרילנד, שם תהיה לי הזדמנות לחוות את אחת הפגישות החשובות בחיי (או לפחות

בתהליך בהתפתחות האישית שלי), שם גם אפרד מלין לאיזה 15 שעות. 

משם אסע ללורי, החברה שהפכה למשפחה ואירחה אותי בביתה בכל תקופת הלימודים שלי בארה"ב. אם אגיע בזמן, הפגישה שלנו

תתחיל ב"סעודת שבע ברכות" לכבוד החתונה של בנה, ואם אאחר, אאלץ לחכות בבית עד שכולם יחזרו. בכל אופן הולך להיות נהדר...

משם אסע לוושינגטון DC להתחבר שוב ללין ולהמשיך ביומיים נסיעה עד לפלורידה, שם מחכים לי חברים שלא ראיתי חמש שנים...

מחכים ימים מרגשים, ללא ספק, אכתוב ואשתף כשאוכל....

רגעים.

עבר שבוע מלא ברגעים, מלא ברגשות, מלא בעוצמה, בעשייה, בצמיחה, בהכרת תודה, בלמידה עצמית, בתרגול של אהבה עצמית,

ביצירת גבולות, במוכנות לגמישות ולזרימה עם השינויים (ואפילו  להתחיל ליהנות מהם... שינויים טומנים בחובם הרבה הפתעות),

ובעיקר בהבנה עמוקה יותר של מה אני רוצה להכניס לחיי, איזה אנשים הכנסתי לחיי, וכמה נפלא שהצלחתי לגעת בכל כך הרבה

אנשים כאן, ואני מתקבלת פה עם כל כך אהבה...

אני מוכנה לשבוע החדש שמתקרב ובא ולוודאי שומר בתוכו עוד מכל אלה...

נתראה...
 

 
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים