yael-philosof - שבוע עם איאנלה ואנזאנט מתכנית הטלויזיה STARTING OVER

 

Back
דף הבית >> המסע שלי אצל איאנלה - פוסטים מהקפה >> שבוע עם איאנלה ואנזאנט מתכנית הטלויזיה STARTING OVER
17.07.08
 


שבוע עם איאנלה ואנזאנט מתכנית הטלויזיה "מתחילות מחדש".

אתמול חזרתי מארה"ב, אחרי שבוע אינטנסיבי של לימודי SPIRITUAL LIFE COACHING, בבית הספר של איאנלה ואנזאנט, אחת

המאמנות המדהימות, בתכנית הטלויזיה הפופולרית "Starting Over", ששודרה בערוץ 3 בכבלים.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לספר על החוויה המדהימה שעברתי, עם האשה המדהימה והנהדרת הזו, סגל ההוראה המקסים שעובד

איתה, והתלמידים הנפלאים שהגיעו מרחבי ארה"ב...

הלימודים נערכו במקום מרהיב שהוקם בתוך יער, ב - UP STATE NEW YORK, ונקרא מרכז "אומגה". 

זהו מרכז הוליסטי ענק, בצפון מדינת ניו יורק, (שעתיים מניו יורק סיטי), טובל בירוק, כרי דשא ענקיים, סנאים ושפנים מקפצים על

הדשא, על שפת נהר ההאדסון, פרחים שיוצרים פינות חמד צבעוניות, דקורציה מרגיעה שמשלבת פסלי בודהה מחייכים, וגם פסלים

אחרים, ספסלי עץ מפוזרים בגינות הירק, לנוחות המתארחים במקום, מגרשי משחק, בתי עץ ציוריים, ערסלים מפוזרים... גן עדן של

אנרגיות גבוהות... 


משרדי המנהלה באומגה מתחם המערסלים - מושלם למדיטציה
עובר אורח נחמד גדות נהר ההאדסון


הלימודים:

הגענו לאומגה לשבוע שנקרא SUMMER INTENSIVE. זה שבוע בו אנחנו נמצאים עם איאנלה, כל צוות המורים של שנה א', ו

מתנדבים, לומדים, חווים, ומתנסים... (חוויה שונה מכל מה שחוויתי אי פעם)...

הלימודים מתחילים מוקדם בבוקר, ובמקרה הטוב מסתיימים בשעה עשר, אחת עשרה בלילה. (במקרים אחרים, הם הסתיימו גם

בשעות הקטנות של הלילה), ואחרי כל יום כזה, יש משימות שצריך להשלים, לפני השינה.


השבוע הזה, הוא הבסיס לכל שנת הלימודים הראשונה. (גם מי שעבר את כל מבחני הקבלה, אם מסיבה כלשהי הוא לא יכול להיות

נוכח ב - SUMMER INTENSIVE, אין מצב שהוא יתקבל ללימודים). 

כשהגעתי לשם, לא דמיינתי כמה שזה יהיה אינטנסיבי ושונה מכל דבר שהיכרתי עד אותו רגע.

כל בוקר נפגשנו בכתה לפני תשע, אחרי מקלחת, ארוחת בוקר, וחלקנו אף אחרי מדיטציה.  הקשבנו בצמא לדברים של איאנלה,

ועוברים התנסויות "מוזרות".

כל כניסה לכיתה היא "חוויה מעולם אחר". לפני הכניסה שלנו לכתה, איאנלה והצוות עושים מעגל מדיטציה ותפילה, הכנה לקראתנו.

הכניסה לכיתה מתחילה במוסיקה וריקודים עם השיר FEEL THE SPIRIT, של שירלי סיזר, אחרי שהתיישבנו ממשיכים בתפילה

ודברי תודה לאלהים, ומשם מדיטציה. זה טקס קבוע, שמתקיים בכל תחילת יום, ואחרי כל הפסקה (הרבה פעמים ביום), כשבבוקר,

לפני הכניסה לכיתה, כל אחד מקבל חיבוק מאיאנלה, ומכל אחד מחברי הסגל.

איאנלה וסגל ההוראה, לבושים תמיד לבן, ומהווים את הרוח החיה, בכניסה השמחה לכיתה.

המון חומר עיוני, המון כלים מקצועיים, המון תרגול וצפייה בתהליכי אימון שאיאנלה עושה, באופן ספונטני, עם תלמידים מהכיתה...

מזכיר מאד את STARTING OVER, (תכנית הטלויזיה שבעקבותיה נסעתי לאיאנלה), אבל בענק...

ואיאנלה, כל כך מקצועית, רכה לעיתים, קשה לעיתים, דורשת משמעת ברזל, ממוקדת, חדה, מלאת ביטחון, מלווה, תומכת, סוחפת,

מלאת הומור, צחוק פרוע, יודעת לקחת עד הקצה, ולחכות שם בשביל לתת יד אוהבת...

בחוויה שלי, שלהיות הראשונה (והיחידה), שהגיעה לשם אי פעם מישראל, הרגשתי ממש כמו מזוזה... אנשים באו לגעת, לחבק,

לנשק, להעריך את המסע שעשיתי, כדי להגיע לשם...

וכשמדברים על מסע, זה לא רק הדרך הפיזית, זה המבחנים באנגלית, כדי להתקבל ללימודים, זה קילוף של הרבה קליפות מול אנשים

שאני לא מכירה, זו המנטליות השונה, הלימודים עצמם שהיו קשים, חודרניים ואינטנסיביים, זה שיעורי הבית, שלקחו לי הרבה יותר

מאשר לאחרים (למדתי כל יום בין עשר לשבע עשרה שעות), וזו המחויבות הכספית והאישית לעשות את זה, ולא משנה עד כמה

קשה... נ פ ל א . . . 

נגמר השבוע עם איאנלה והסגל... חוזרים למציאות, יש נפילת אנרגיה... (וזה הזוי, אוכל שממש אהבתי לפני כן, פתאום לא יכולתי

לאכול. הגוף שלי עבר סוג של ניקיון בשבוע האינטנסיבי והמטורף הזה, שפתאום חיפשתי רק אוכל בריא).

במציאות שלי, חזרתי לעוד כמה ימים בניו יורק. יומיים אחרי סיום הלימודים, נפגשתי בניו יורק עם כמה חברים מהכיתה. כולם סיפרו

על נפילת אנרגיות, על כך שלא יכלו להתחבר לטלפון, טלויזיה, דברים שהם כל כך בדם שלנו, בחיים הרגילים... 

כולנו התחבקנו, כשנפגשנו. צילמנו עוד כמה תמונות, רצינו להתחבר לרמות האנרגיה שחווינו, ודי הצלחנו...

אתמול, חזרתי הביתה. 

יש המון שיעורים - דבר שמחבר מחדש לחוויה, יש המון זכרונות, וכתובות אימייל של המון אנשים שנכנסו לי עמוק ללב, ולחיים.

השירים מתנגדים בראש, וכל מיני משפטי דגל של איאנלה, הולכים איתי. חוויה... הפעם הבאה שנפגש תהיה בעוד חודשיים וחצי,

בכתה רגילה - ב - CHOICE CNETER - (שימו לב לשם המקום), בסילבר ספרינג, מרילנד. 

כמו ב"מתחילות מחדש", אצל איאנלה, הכל מגיע בהפתעה, כך שמי יודע מה מחכה לנו...


כמה מילים על המפגש הראשון שלי עם איאנלה והכיתה.

יש אוטובוס שיוצא פעם או פעמיים ביום, מהתחנה המרכזית בניו יורק, למרכז אומגה בצפון מדינת ניו יורק.

זה אוטובוס שחייבים לקנות אליו כרטיס מראש, והוא לוקח רק נוסעים שמגיעים לסדנאות במרכז אומגה.

שעה וחצי בערך נסיעה צפונה, והגעתי לגן עדן קסום, בו הרגשתי חסרת אונים ואבודה.

קיבלנו הנחיות עוד לפני הירידה מהאוטובוס, להניח את המזוודות שלנו במקום מסוים, ולעמוד בתור, להרשמה לאומגה, ולקבלת

חדרים. היו איתי באוטובוס עוד כמה חברים מהכתה, אלה שגרים בניו יורק, אך כמובן שלא ידעתי את זה, כי לא היכרתי אף אחד.

קיבלתי מפתחות לחדר, ונתבקשתי להשאיר את המזוודה, והיא תחכה לי יותר מאוחר, ליד החדר.

נלחצתי...

הגענו לפנות ערב, התחיל כבר להחשיך, אבודה הלכתי בשבילים האינסופיים לחפש את הביתן שלי (אותו אני אמורה לחלוק עם

שותפה, שלא היכרתי). מעולם לא הייתי בארה"ב, והכל, כולל הכל הרגיש חדש, וגדול...

עם המפתח לחדר, קיבלתי פתק ובו כתוב שעלי להגיע לחדר מסוים, עד השעה שבע וחצי, ולפני כן, לאכול ארוחת ערב, בחדר האוכל. 

החלטתי לחפש קודם את הכתה, כדי לא להיות בלחץ. על אוכל אני יכולה לוותר, (למרות שלא הספקתי לאכול לפני שיצאתי מניו יורק),

אבל לאחר לכתה, אסור לי.

הסתובבתי מתוסכלת במקום הענק הזה, סביבי כולם מדברים אנגלית, מה שמדגיש עוד יותר את תחושת הזרות, שגם ככה אני חשה,

ואני אמנם מצאתי איפה החדר שלי, (ונכנסתי ללחץ, שהדברים שלי עדיין לא הגיעו לשם), ואפילו ראיתי איפה חדר האוכל (פשוט כולם

נוהרים לכיוון, בשעה הזאת), אך לא מצאתי את הכיתה. 

החושך כבר ירד. השעה היתה בערך שבע או קצת יותר. אני בלחץ למצוא את הכיתה, מסתובבת לפה ולשם, ופתאום שומעת קריאה

עדינה: "יעל"? מולי נעמדות 3 מלאכיות אפרו-אמריקאיות, בלבן. 

זו שקראה לי מציגה את עצמה ואומרת: "אני מאמא אלמסי". היכרתי את השם, כי התכתבנו לא מעט, לאורך התהליך... לידה היו

מאמא הלן, ובברלי, שהיא זו ששלחה לי את המבחנים, את ההודעה שהתקבלתי, ואת כל מה שביניהם...


אלה המלאכיות בלבן, שפגשתי בחוץ


שאלתי את  מאמא אלמסי: "איך ידעת שזאת אני", והיא הפתיעה אותי ואמרה:"I am a psychic. Didn't you know"?, או במילים

פשוטות - אני מדיום, לא ידעת?

אכן, מאמא אלמסי היא מדיום מדהימה...

הן הראו לי איפה הכיתה, והכריחו אותי לקחת משהו לפני כן, בחדר האוכל, בכמה דקות שנשארו לפני המפגש...

הגעתי לכיתה.

כולם דיברו והתחילו להכיר אחד את השני, ואני עמדתי בצד, קצת בהלם...

ניגשה אלי בחורה בשם לורי, ושאלה: "את הבחורה מישראל"?, מסתבר, שהשמועה על המוזרה שעשתה את כל הדרך מישראל, כבר

דלפה. אמרתי לה "כן", והיא סיפרה לי שכל הילדים שלה מגיעים לשנת שירות בישראל, ו"מתים" על הארץ שלנו... גם היא ממש

אוהבת את ישראל, והיא יהודיה, אבל כל המשפחה שלה באמריקה, שם היא נולדה והיתה כל חייה.

אחריה ניגשה אלי עוד בחורה, בשם מרידית'. גם היא מסתבר יהודיה (איזו הפתעה), אך מעולם לא היתה בישראל. זה היה מדהים,

איך דווקא שתיהן היו הראשונות שנגשו אלי.

אחריהן, ניגשה אסתר. אסתר, בחורה אפריקאית, עצומת מימדים, שאגה לעברי "זאת את מישראל"?, ומיד חיבקה אותי חיבוק חנק,

גדול מימדים, שהשאיר אותי ללא מילים, וכמעט גם ללא אויר לנשימה. 

זה היה מטורף...

ואז, הפעילו את המוסיקה, (שסיפרתי עליה - FEEL THE SPIRIT - שיר מדהים), ונכנסו לכיתה.

את היום הראשון התחלנו 70 תלמידים...

על כל כסא, חיכה לנו יומן, קלסר, ותיק שילוו אותנו בשנתיים הקרובות.

מהרגע שהגעתי לכתה, עיני כל הזמן חיפשו את איאנלה. לראות סוף סוף את האשה והאגדה... היא לא היתה שם... רק שלוש

המלאכיות שפגשתי, עם שאר חברי סגל ההוראה.

איאנלה נכנסה מאוחר יותר, כמו שהיא אוהבת, כדרמה קווין. היא חייבת לתת כניסה מרשימה... :), מפתיעה, וכפצצת אנרגיה...

הזכירו שיש בכתה בחורה מישראל, ומסביבי התחילו התלחשויות סקרניות, של אלה שעוד לא גילו שזאת אני.

סיימנו את המפגש בסביבות אחת עשרה בלילה. מותשת, נרגשת, ומלאת אדרנלין, הלכתי לחדר שלי, ושם פגשתי לראשונה את

רוליטה, חברתי החדשה לכתה ולחדר...

כמה פעמים באותו ערב, פניתי לרוליטה בעברית, בלי לשים לב, והיא הסתכלה עלי במבט שואל: "מה את רוצה"?...

לאט לאט, היא התחילה להבין את הקושי שלי, לחשוב ולדבר כל כך הרבה שעות ביום באנגלית, ואני הבנתי שהמבט שלה, בא להחזיר

אותי למסלול...

תחילתה של חברות מופלאה...


 
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים