yael-philosof - על הבמה מול 70 אמריקאים...

 

Back
דף הבית >> המסע שלי אצל איאנלה - פוסטים מהקפה >> על הבמה מול 70 אמריקאים...
13.02.10
 
על הבמה, מול 70 חברים לכתה, סגל הוראה ומאמנים - כולם אמריקאים...

אני חושבת שאין מספיק מילים לתאר את החוויה שעברתי במפגש האחרון.

נפגשנו כולם, ביום שישי, כרגיל, התרגשות גדולה לפגוש את כולם שוב... חיוכים... הכניסה לכתה, כמו תמיד, חגיגה אמיתית של שירה

וריקוד לצלילי FEEL THE SPIRIT MOVING INSIDE ME, חיבוקים... שאלות... תפילה, מדיטציה, ומתחילים ללמוד...

רוצים להספיק "לבלוע" הכל, לפני שנכנסים לכתה, אבל אף פעם זה לא מספיק...

יש דבר בשיעור שנקרא "אופן מייק" (Open Mic), כלומר, המיקרופון פתוח לכל מי שרוצה לעמוד מול כולם, לספר מה עבר עליו

במהלך הזמן שלא התראנו, משהו מהעבר, או משהו מעכשיו... ואיאנלה עם עוד שני מורים, יושבים על הבמה, ומאמנים את מי שבחר

לעלות למיקרופון, מול כולם, וכן... מדברים על הכל... (איאנלה דוגלת בכך שנהיה שקופים, לא נסתיר כלום)...

בדרך כלל האמריקאים אוהבים לשתף, ויש תור ארוך ל"אופן מייק". 

ביום שבת, במהלך שיעור מדיטציה, נודע לי, בעזרתה האדיבה של המאמנת שלי משנה ג', והמורה שמעבירה שיעור מדיטציה, שאני

ברשימת העולים לבמה, ב"אופן מייק" הקרוב. (וכן, כשאומרים לך משהו לעשות, זה לא פתוח למשא ומתן).

מה אגיד לכם... מצד אחד, הבטן מקרקרת, לדבר על עצמי במיקרופון, לפני כל כך הרבה אנשים, להיות מאומנת בשידור חי, על ידי

שלושה מאמנים מאסטרים, ועוד באנגלית....

מצד שני, קצת נרגעתי... כי בעיקרון, הכינו אותי שזה יהיה בקרוב...

יום שבת עבר, כעוד יום של חסד, בלי הפתעות מיוחדות. 

ביום ראשון, גברת איאנלה נכנסת לכתה, עם רשימה ביד - כל אלה שרצו לעלות לבמה אתמול, ולא הספיקו, ו... אני כמובן...

לא אלאה אתכם בסיפור, אך אחרי ההפסקה, איאלנה קראה לי לבמה, והודיעה לי שהמיקרופון הוא מעין STRIPING POLE, כלומר,

העמוד בו נעזרות נערות במהלך סטריפטיז, רק שכאן הסטריפטיז הוא רגשי...

ומכאן התחיל, תהליך דומה ל"ועדת ביקורת", (מי שראה את "מתחילות מחדש", יודע במה מדובר)...

המון שאלות על למה אני פה, מה המטרה שלי, מה אני עושה טוב, ומה לא, מה ההתנגדויות שלי לקבל עזרה, וכו'... וכו'...

אימון של שעה, עם איאנלה ואנזאנט, מול עיניהם של 70 אמריקאים... ומסביבי, מחיאות כפיים, הערות, ויישור קו בנושא ציפיות, עקב

אי הבנות שקורות בגלל הבדלי המנטליות. 

מה אומר לכם, אם היו מספרים לי שאי פעם אעבור חוויה כזאת, ועוד באנגלית, אין סיכוי שהייתי מאמינה...

אחרי שעה שסרקו את כוונותיי, רצונותיי, רגשותיי, ונכונותי להיפתח, חזרתי למקום, ומה שהדהים אותי זה שהמון אנשים נגשו אלי,

חיבקו, נישקו, והודו לי על כך שעזרתי להם... שהדברים שאמרתי, בעצם ייצגו גם אותם, רק שלהם עדיין לא היה אומץ לעלות לבמה...

(תכל'ס, גם לי לא, אך לי איאנלה לא ויתרה...)...

זה היה מדהים... מדהים עד כמה לפתוח את הלב, יכול לחבר בין אנשים...

עברתי את טבילת האש! יש!!!
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים