yael-philosof - נתינה, קבלה, ויציאה מאזור הנוחות

 

Back

21.06.16
 
 

 
נתינה, קבלה ויציאה מאזור הנוחות...



ביום שישי האחרון החלטתי לפנק את עצמי בכמה ספרים טובים ונסעתי לדיזנגוף סנטר "לבלות" קצת בחנויות הספרים (יש שם 5

חנויות שאני יודעת). 

יום שישי זה יום שמח בסנטר. יש שם שוק אוכל אליו מגיעים הרבה אנשים, חנויות הספרים היו מלאות לכבוד שבוע הספר והיתה

אווירה כייפית של הפנינג...

אחרי  הסיבוב בחנויות, ירדתי לעשות סיבוב בשוק האוכל.

אמנם הייתי "מלאה" ולא ממש יכולתי לאכול, אבל הריחות שם "שגעו" אותי ובסופו של דבר גם היוו עבורי הזדמנות להפיק עוד כמה

תובנות, על החיים, ועל עצמי...

ירדתי לסיבוב ראשון בין דוכני האוכל לראות מה יש ומה בא לי...

היה דוכן איטלקי, מספר דוכנים של אוכל מרוקאי, דים סאם, פירות, מאפים ומה לא... אבל הייתי מלאה, ולא יכולתי לאכול כלום.

המשכתי לשוטט ועברתי ליד דוכן שעלה ממנו ריח מופלא של דגים חריפים, מרק של קוסקוס, שאי אפשר היה לעמוד בפניו....

פניתי לבעל הדוכן ושאלתי אם יש לו מנה שהיא הרבה יותר קטנה מהמנה הרגילה, כי פשוט אני לא יכולה לעמוד בריח התבשילים

המופלא שעולה מהדוכן שלהם, אך גם לא ממש יכולה לאכול... הוא הראה לי קופסת פלסטיק, שאנשים לוקחים הביתה, אך היא היתה

גדולה מדי, ולא התאימה למה שרציתי.

פתאום, הבחור לקח צלוחית כזו של סלטים, מילא אותה בקוסקוס, שם עליה את רוטב הדגים החריפים והגיש לי. 

הריח שיכר אותי... חייכתי ושאלתי כמה עלי לשלם. הבחור אמר, זה עלי. 

הודיתי לו, הבטחתי בפעם הבאה שאני בסנטר לבוא לאכול בדוכן שלו, והתיישבתי לאכול את מנת הטעימות המופלאה שלי. 

סיפור פשוט מהחיים שהשאיר אותי עם כמה תובנות חשובות...

תמיד אומרים שכשאתה נותן אתה מקבל. זה נכון, אך לא תמיד זה בא במיידי, ולפעמים אפילו אנחנו נותנים ומקבלים את מה שאנחנו

צריכים ממישהו אחר מזה שנתנו לו.

כאשר הבחור החביב הגיש לי את מנת הטעימות, הבטחתי לחזור לאכול אצלו. אני אמנם התכוונתי להבטחה שלי ואעשה זאת בשמחה,

אך אני לא בטוחה שהוא אכן לקח ברצינות את מה שאמרתי... אך בין אם הוא האמין לזה ובין אם לאו, הנתינה שלו היתה השקעה

לטווח ארוך, מכיוון שלא רק שאני אחזור אליו, אני גם אמליץ לאחרים בכיף ובאהבה לאכול בדוכן של מסעדת גואטה. לא רק בגלל

שהאוכל היה ממש טעים, אלא בגלל שהיחס וההבנה שלו את הזולת היו מעבר למצופה... הרי יכולתי לקנות מנה אם רציתי, אבל סביר

להניח שאם הייתי קונה, רוב המנה היתה הולכת לפח, כי לא הייתי מסוגלת לאכול. 

וכאן המקום לתובנה השניה, לפעמים, הדברים הקטנים משפיעים וגורמים לתחושה טובה הרבה יותר מדברים גדולים. פשוט לשים לב

יותר לדברים הקטנים, כהרגל...

תובנה נוספת היתה  לי בעניין היכולת שלי לקבל (ועבדתי על זה המון שנים)... זה היה כל כך כיף לקבל בטבעיות בלי סיפורים לעצמי,

בלי תחושת לא נעים, ובלי תירוצים למה זה לא נכון.... פשוט ללכת עם מה שהרגשתי באותו הרגע.... (זה הצד שלי)... אך אני יודעת,

שהעובדה שהלכתי עם זה בכיף יצרה תחושת שמחה וכיף גם אצל הצד הנותן שבאמת רצה לשמח אותי באותה שניה, למרות שמעולם

לא נפגשנו. 

והדבר הכי חשוב שלמדתי היה על היציאה מאזור הנוחות. 

רובנו "כבולים" להרגלים שלנו, וכך גם אני בהרבה מקרים. אם הייתי קונה את מנת הקוסקוס, אין סיכוי שהייתי מסכימה שיתנו לי אותה

עם רוטב של דגים ולא עם מרק הירקות המסורתי. מכיוון שקיבלתי מתנה, אמרתי תודה על מה שקיבלתי וגיליתי שזה שילוב מ ד ה י ם

. . . ביחד. הפתיחות שלי לנסות טעם חדש לא נבעה מפתיחות אמיתית, אלא מתוך ברירת מחדל שזה מה שקיבלתי וזו היתה מתנה

עבורי להיזכר בתחושה המדהימה והמתגמלת של המוכנות לצאת מאזור הנוחות. 


 










 
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים