yael-philosof - יום רביעי לאתגר - משימה

 

Back
יום רביעי לאתגר - מפתחים אהבה עצמית


 
הבוקר, אחת השאלות בשאלון היתה האם ביצעת את המשימות ואמרתי שהתשובה לשאלה הזו, קשורה למשימה של היום. אז לפני שאני אסביר את המשימה של היום, אני רוצה לדבר על הקשר...

עד לרגע כתיבת מילים אלה נרשמו לאתגר כ - 301 אנשים, בערך 70% מתוכם עקבו אחר המשימות, ענו על השאלות ששאלתי, כתבו, הגיבו, שיתפו, ולקחו חלק פעיל בחוויית האתגר.

מחר מסתיים האתגר ואני בטוחה שהאנשים שבחרו לקחת חלק פעיל באתגר יצאו ממנו עם לפחות תובנה אחת לגבי עצמם, (ואולי יותר), עם הבנה טובה יותר של מערכת היחסים שהם מנהלים עם עצמם ואיך היא משפיעה על חייהם, ואולי אפילו עם סוג של תוכנית פעולה של הדברים שהיו רוצים לשנות עוד השנה, כדי לשפר את מערכת היחסים שלהם עם עצמם, ומכאן את חייהם.

(אני אישית עובדת על כך באופן תמידי, וחווה בזכות זה תחושה של הגשמה, שלווה, אותנטיות, ומערכות יחסים טובות).


למה אני מספרת לך את זה?

כי בין אם בחרת לקחת חלק פעיל בתהליך (ואני מאד מקווה שכן) ובין אם לא, בין חשוב לך לפתח אהבה עצמית רבה יותר, ובין אם לא, בין אם הסתכלת על האתגר בציניות ובין אם ברצינות והערכה ובעיקר בין אם יצרת לעצמך את החיים שהיית רוצה ובין אם לא... כל אלה קשורים בקשר הדוק לסיפור שלך לגבי עצמך ולגבי העולם שסביבך...

אני אסביר...

כולנו מחזיקים בסיפור מסוים על הילדות שלנו, על המשפחות שלנו, על האנשים שסביבנו, על נסיבות, על סיבות כאלה ואחרות ובעיקר על עצמנו...

למה הצלחנו או לא הצלחנו, למה יש לנו או אין לנו, למה מגיע או לא מגיע לנו, למה אנחנו סובלים או שמחים, למה מערכת היחסים שלנו עם אדם כזה או אחר טובה או גרועה, למה זה לא אשמתנו ש... וכו'....

כשלמדתי בארה"ב הייתי צריכה לעמוד על הבמה ולעבור אימון לעיני כולם עם איאנלה ועוד שני מורים שאימנו. (מי שראה את התוכנית "מתחילות מחדש", כל אימון כזה היה סוג של ועדת ביקורת בתוכנית). זו לא סיטואציה כל כך נעימה, ובטח לא קלה....

אני אף פעם לא התנדבתי לעלות לבמה, (אבל בכל חודש הכריחו אותי לעשות זאת). 

אחד הסיפורים שהיו לי שבגינם לא התנדבתי היה שהאנגלית שלי לא טובה. אני הישראלית היחידה, כולם אמריקאים, אולי לא יבינו אותי, אולי אני לא אבין, בטח אעשה טעויות, המנטליות שלנו מאד שונה וכו'... וכו'.....

יום אחד קיבלנו משימה לצאת לרחוב ולספר ל - 40 - 50 אנשים זרים את הסיפור שלנו, להחתים אותם שסיפרנו להם, ולבקש מהם משהו.

זה לא היה פשוט, אך הייתי חייבת להסתער על המשימה.

היו לנו שעתיים לעשות את זה, ונסעתי עם קבוצה של כמה חברים למרכז קניות ענק, שם התפזרנו ופנינו לאנשים....

כשחזרנו לכיתה מי שרצה עלה לבמה וסיפר על החוויה שלו. אני, כרגיל, לא התנדבתי לעלות לבמה...

ואז, ממש לפני שסוגרים את השיעור, איאנלה שואלת אם עוד מישהו רוצה לשתף ואני כמובן לא מתנדבת.... קמה אחת המורות שמאד אהבה לאתגר אותי ואמרה... אני רוצה לשמוע מה ליעל יש לספר...


המורה המאתגרת והמדהימה כרמן
 
מיד איאנלה ניגשה אלי עם המיקרופון ושאלה כמה אנשים החתמתי. עניתי 50, והיא שאלה בציניות האופיינית לה: "מה, פגשת רק ישראלים, או שכל האמריקאים שפגשת דיברו עברית"? ואז היא הודיעה לכל הכיתה שהסיפור שלי על לא יודעת אנגלית נגמר.... ושאני חייבת לעלות לבמה...

עבורי, ההתעקשות של איאנלה היתה ברכה, כי זו היתה הזדמנות נהדרת לצאת מאזור הנוחות, ולעשות דברים שהיוו קפיצה קוונטית בהתפתחות שלי. 

אני יודעת שזה יכול להיות כך גם עבורך....

המשימה:

לכתוב את הסיפור שלך....

מה הסיפור שחוזר בחייך שוב ושוב ושוב ועוצר אותך מלהגשים את מה שהיית רוצה, מלהרגיש את מה שהיית רוצה להרגיש, מלהיות מי שהיית רוצה להיות, מלאהוב את עצמך יותר???

אני ממליצה מאד לעשות את המשימה על דף חלק ובכתב יד. זה מאפשר לעקוף את המוח המודע ולהגיע לסיפורים המעניינים שנמצאים בתת המודע שלך ומגבילים את חייך...

דיברנו על כך שמודעות היא הצעד הראשון לשינוי (ולריפוי)...

ההיכרות עם הסיפור שלך וודאי תפתח בחייך אופציות חדשות לבחירה...

בהצלחה!!!

 

 
 
[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים