yael-philosof - האומץ להיות מי שאני
   


 

Back
דף הבית >> האומץ להיות מי שאני
האומץ להיות מי שאני


כשאני חושבת על הכותרת "האומץ להיות מי שאני", אני מיד חשה את הפרדוקס העומד מאחורי משפט כזה.

הרי נולדנו מי שאנחנו, אותנטיים, תאבי שמחה, אוהבים את עצמנו, חיים כל רגע בהווה שלו, מוצאים פתרונות לכל דבר (כמה פעמים ראית תינוק רוצה צעצוע מסוים ומושך את עצמו בכל כוחו כדי להגיע אלי, או תינוק שרק התחיל לעמוד, זה לא משנה כמה פעמים הוא יפול, זה אף פעם לא יגרום לו להתייאש ולהפסיק לנסות), ולא רואים מגבלות... זה הטבע שלנו, זו המהות שלנו, זה החיבור שלנו לבורא...
ובכל זאת, עשרות שנים אחרי ששכחנו כבר את כל מה שידענו (כל הדברים המדהימים ושהיו כל כך טבעיים וברורים לנו כתינוקות), אנחנו צריכים לגייס אומץ בשביל להתחבר מחדש לידע הזה ולאפשר לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת.

דון מיגל רואיס, בספרו "ארבע ההסכמות" מדבר על כך שמהרגע שנולדנו, בין הזמן שהיינו תינוקות וידענו את כל הדברים האלה, ועד הרגע הזה (כל אחד בנקודה שהוא נמצא כרגע), עברנו סוג של תהליך אילוף.
 
כולנו גדלנו במשפחה מסוימת שחינכה אותנו בדרך מסוימת, חשפה אותנו לדפוסים ואמונות מסוימות, לימדה אותנו מה טוב או רע, (כל אחד לפי ראות עיניו), בהמשך היינו בחברה מסוימת, גן, בית ספר, תיכון, צבא, עבודה, וכו'... שם נחשפנו לדפוסים, אמונות ומחשבות של עוד אנשים והושפענו מהם, או ענינו על הציפיות שלהם, אחר כך בחרנו, או שלא, להיחשף לכלי התקשורת, למסורות שונות, תרבויות שונות, דעות של אנשים שפגשנו בדרך... ו"התאמנו" את עצמנו לסביבה.

זה תהליך טבעי שקורה וכמעט תמיד מרחיק אותנו מעצמנו עוד ועוד... ואז, יום אחד אנחנו "מתעוררים", (או שלא), ומבינים שחלק מהדברים שאנחנו אומרים, עושים, חושבים או מאמינים, הם לא באמת שלנו ואנחנו עושים אותם רק מתוך הרגל ומתחילים לחפש מי אנחנו באמת, מה אנחנו מרגישים, רוצים, חושבים, ומאמינים....

בתהליכי האימון שאני עושה, שתי השאלות הפשוטות ביותר ומאידך הקשות ביותר למתאמנים שלי לענות הן: איך את/ה מרגיש/ה, ו/או מה את/ה באמת רוצה...
כביכול זה אבסורד, כי אנחנו אמורים לדעת מה אנחנו רוצים ומה אנחנו מרגישים, אך לרוב, אנשים כל כך התרחקו מעצמם שהשאלות האלה מכניסות אותם לסוג של מבוי סתום... הרי חונכנו לאו דווקא ללכת בעקבות הרצון או הרגש... הרגש מתעתע בנו וגורם לנו "לאבד" את ההיגיון ולעשות כל מיני דברים לא הגיוניים, והרצון... הוא רלוונטי לאחרי שנשיג את מה שצריך... (תעודת בגרות, תעודת שחרור, תואר, זוגיות וכו')...

אז מה עושים?

כדי שנוכל להיות מי שאנחנו באמת ולהרגיש בטוח, אנחנו צריכים קודם כל להכיר את עצמנו, לקבל ולאהוב את עצמנו. רק ברגע שנדע מי אנחנו באמת ונקבל את עצמנו נוכל להרגיש בטוחים לחשוף את זה לעולם מתוך ידיעה שזכותו של האחר לקבל או לא לקבל אותנו, ואין לזה שום קשר אלינו...
ושוב, כמו תמיד זה חוזר לעבודה שאנחנו צריכים לעשות עם עצמנו. קבלה עצמית, אהבה עצמית ומחויבות לעצמנו להשתפר ולהיות מי שאנחנו רוצים להיות... לזהות את העוצמה שלנו ולהיות הבוראים של המציאות שלנו.
מכיוון שהאחרים תמיד משקפים לנו את עצמנו, ברגע שנרגיש שלמים בתוכנו, לא נצטרך אומץ כדי להיות מי שאנחנו באמת, ויותר מכך, נעודד את האחרים להיות הם עצמם כשהם בחברתנו.

ועד שנרגיש שלמים... פשוט ממליצה לעשות תרגילי "אומץ", להרחיב את הגבולות שלנו, לעשות דברים גם כשקשה לנו ולא לוותר לעצמנו, כי ככל שנעשה יותר דברים שהם לא נוחים לנו, כך נרחיב את אזור הנוחות שלנו.
זה מאתגר, אך זה כיף אמיתי... 



 







































[Top]
לייבסיטי - בניית אתרים